למעלה מ-1900 שנה אבלים יהודים על חורבן בית המקדש. למעשה מדובר בחורבן של שני בתי המקדש: הראשון בידי הבבלים, והשני בידי הרומאים. בשני המקרים היישוב היהודי בחר באופציה של מאבק בכוחות חזקים ממנו, מנהיגותו הייתה מושחתת והחברה שסועה, כפי שהמסורת היהודית מכנה "שינאת חינם".

הרס בתי המקדש לווה בחורבן של המדינה היהודית, הרג ויציאה לגלות. כל אלה בהחלט מהווים סיבה טובה ליום אבל וצום, מהיותר קשים שיש ביהדות. ואכן, כל שנה מתאספים אלפים ברחבת הכותל לתפילות וקינה. החוויה המשפחתית דורשת כוחות רבים, והקהל מבלה חלק מהזמן כאשר הוא שרוע באפיסת כוחות על הקרקע.

מתפללים לגאולת ישראל ומקוננים על חורבן הבית. צילום שי קנדלר

בשנים האחרונות חלה עליה מתמדת במספר העולים להר הבית, מנהג שלדעת רבים, במיוחד במגזר החרדי, הינו אסור מבחינה הלכתית, כאשר מולם ניצבים דתיים לאומניים הטוענים כי שעת הגאולה הגיעה ויש לעלות להר הבית.

כוחות הביטחון מתמודדים עם האתגר שמהווים העולים להר הבית לצורך פולחן דתי, המתגרה במקומיים. העולים להר הבית מוקפים בכוחות ביטחון ישראלים כאשר במקום נמצאים גם כוחות משמר פלסטינים, המורביתון, הכולל כוח נשי  – המורביתאת  – שנשותיו לבושות בבורקה שחורה, המכסה אותן מכף רגל ועד ראש. כח סדרנים זה אינו אהוד במיוחד על השלטונות הישראליים, והיו אף נסיונות בעבר להצר את צעדיו. אולם הגיבוי הבינלאומי, לו הוא זוכה, מהווה מטריית הגנה, כך שגם המשטרה נוהגת כלפי כוח זה משנה זהירות.

השנה הגיעה מספר העולים להר הבית לשיא חדש של כ-2,000 יהודים. כתב מגפון נתקל בקבוצה שכזו ביציאתה מהר הבית דרך שער השלשלת, כאשר הם מתגרים במקומיים. אלה לא עמדו מנגד והגיבו בזעקות. באמצע ניצבו כוחות המשטרה, אשר ניסו לחצוץ בין הניצים. לא ניתן שלא להתרשם, שוב, מההטיה של המשטרה לטובת היהודים כאשר היא נמנעת מהרחקה של פרובוקטורים, הגורמים בסופו של דבר להתפרצויות אלימות.

לא מחכים לגאולה, בתור להר הבית דרך שער המוגרבים. צילום שי קנדלר

פרובוקטורים יהודים ביציאה מהביקור בהר הבית דרך שער השלשלת. צילום שי קנדלר

מקומיים מגיבים בקולניות לפרובוקציה. צילום שי קנדלר

מעצר הפרובוקטור היהודי. צילום שי קנדלר

סדרנית מכח המורביתאת מובלת לתחנת המשטרה בסמוך לרחוב השלשלת. צילום שי קנדלר

נסביר: אירוע הכרוך בצעקות וגידופים במרחב הציבורי, הוא אירוע לגיטימי, המתקיים תחת חופש הביטוי והמשטרה לא פועלת בדרך כלל להפסיקו. מתי מנסים להפסיקו? כאשר לדעת קצין משטרה קיים חשש להפרה של שלום הציבור. שיקול דעתו של קצין המשטרה הינו סובייקטיבי כמובן וקריאות המאחלות מוות, גידופים כנגד קדושי האסלם לא מהווים עילה להפעלת הסמכות המשטרתית.

אין לצפות כאן ליחס סימטרי. קריאות הקשורות לאלימות נגד יהודים זוכות ליחס נוקשה מהמשטרה. אתמול למשל, קבוצה של יהודים התגרתה במקומיים אשר ענו להם בקולניות, אולם ללא אלימות פיזית. לאחר כ-10 דקות של צעקות – כשבמקום נוכחים נציגי תקשורת מקומית ובינלאומיים – נלקח למעצר צלם רשת עלמאידין, מוחמד עשו.

המעצר בוצע לאחר שפרובוקטור יהודי התקרב באין מפריע לעמדת העיתונאים, ודחף את העיתונאי שעסק בעבודתו העיתונאית, לפי הכללים הנהוגים. העיתונאי הדף מעל פניו את הפרובוקטור, והדיפה זו עלתה לו במעצר מהיר, תוך הפעלת לחץ על צווארו באמצעות רגלו של השוטר.

מדוע היה צורך לעצרו באלימות כה רבה? לא ברור. לא ברור מדוע עיתונאי לא זוכה להגנה מצד המשטרה. האם זה קשור לעובדת היותו ערבי? נציין שגם צלם מגפון ניוז היהודי זכה לנחת זרועם של הפרובוקטורים, ללא תגובת המשטרה, אשר מצד שני גם לא עצרה אותו כאשר התגונן מהתוקפים.

עורך דינו של העיתונאי, נאסר עודה, עידכן כי מרשו שוחרר ממעצר תוך מספר שעות בהרחקה של חמישה ימים מהעיר העתיקה, ללא דיון בפני שופט. נזכיר שאתמול המשטרה עיכבה עיתונאי נוסף, אשר סיקר את המהומות בעיר, גם הוא ערבי.

המעצר של מוחמד עשו היישר מעמדת העיתונאים. צילום שי קנדלר

אם שאלתם מי מהפרובוקטורים היהודים נעצרו, התשובה היא שאחד מהם נעצר לאחר דקות רבות של פרובוקציות, ששיאן העימות הפיזי עם העיתונאי. כבילתו באזיקים של הפרובוקטור היהודי לוותה בשימוש בכוח, אולם הוא לא הוטח אל הקרקע, ובוודאי שלא לחצו על צווארו בצורה כה מסוכנת.

האם למדנו מההיסטוריה? כנראה שכן ובחירתנו היא להיות בצד של המעצמה הדורסנית. נזכיר ששתי המעצמות שנהגו כך כלפינו, בבל ורומי נמחקו.

ממשטרת ישראל נמסר:

כך נראה עיוות מוחלט של מציאות כפי שניתן לראות בתיעוד תחילת האירוע

. אתמול (ראשון) פעלה המשטרה בכוחות מתוגברים לשמירת הביטחון והסדר הציבורי בעיר העתיקה בירושלים והמקומות הקדושים. במקרה זה, החל עימות ותקיפה הדדית בין שני מעורבים שנכחו במקום, כשאחד מהם עיתונאי. שני המעורבים, נעצרו על ידי השוטרים שהפסיקו את האלימות והועברו לחקירה.

צר לנו שצלם עיתונות בחר להיות מעורב אקטיבית באירוע אלימות הדדי במקום, לסקר את ההתרחשויות.

נמשיך לאפשר את הסיקור העיתונאי באזור, אולם לא נאפשר אלימות מכל סוג שהיא, מצד צלם, עיתונאי או כל גורם אחר.

תגובת המשטרה לא כללה התייחסות להגנה בפני אלימות ופרובוקציה וכמו גם למידת הכח שהופעל כנגד העיתונאי