השבוע, כבכל יום שישי, התקיימה אתמול בבית דג'ן שבנפת שכם בשומרון הפגנה נגד ההתנחלות של מתנחל בשם 'קוקו' על אדמות הכפר השקט. מדובר בהתנחלות לא חוקית של של מספר אנשים קטן יחסית שנועדה הלכה למעשה להשתלט על אדמות הכפר בשיטה הבדוקה. המתנחלים מקימים מאחז לא חוקי על אדמות הפלסטינים הפרטיות, הצבא שטוען כי הוא קיים בגדה המערבית כדי להגן על ישראלים, מזדרז להגן עליהם ולשמור לבל יבולע להם רע ובכך עוזר להם ודוחק את הפלסטינים אל מרחק בטוח מהפלסטינים שמתנגדים לכיבוש אדמותיהם.
ישאלו הקוראים מדוע הפלסטינים נדחקים? הסיבה לכך ברורה למי שמצוי בשיטות העבודה של צה"ל, ההגנה מתבצעת בהיקפו של המאחז הלא חוקי, וכך, מאחז שהופך ליישוב קטן כעבדה מוגמרת, מהווה צל כבד ומועקה על שטח גדול בן מאות דונמים. ההשתלטות אינה מועקה נפשית ותו לא. היא פשוט מונעת את חופש התנועה והגישה של תושבי בית ג'אן לשטחיהם הפרטיים. והנה כי כך, המדינה תחת שלטון ימני  מנצלת עובדה זו על מנת להגשים את סירוס האפשרות להקמת מדינה לצד מדינת ישראל ובהיעדר גישת החקלאים הפלסטינים לשטחיהם החקלאיים,  המדינה תקבע כי אלו שטחים נטושים וכי היא יכולה להפקיעם לרשותה בתור שטחים שכאלו, וכמובן להקים עליהם, התנחלויות נוספות. כיבוש תחת הפתגם הישן: כל דאלים גבר. אתמול, בנו של קוקו, רעה את עדרו ופלש לעומק אדמות הכפר עם עדר הפרות שלו, מרחק שעה הליכה מן המאחז הלא חוקי. ברור לכל כי עימות פיזי בין המתנחל למקומיים יגרור את הצבא למעורבות שתוצאותיה קשות למקומיים. הזעם הנצבר עקב פלישות שכאלו מוצא את ביטויו בהפגנות יום השישי לאחר התפילה.

הנה כך, יום שישי לא היה שונה מימי שישי שעברו, אנשי הכפר יצאו להפגין עם דיגלי פלסטין בידיהם כשאחד מהם נושא בידיו את תמונתו של איברהים נבלוסי שנהרג השבוע בידי כוחות צה"ל בשכם הסמוכה ליישוב. בשטחים הכבושים כל הפגנה מבחינת הממשל הצבאי הינה הפרת סדר וככזו מטופלת בקשיחות על ידי הצבא שמפעיל "אמצעים לפיזור הפגנות" רימוני הלם, גז מדמיע ולעיתים כדורי גומי שהם בעצם כדורי מתכת מצופים גומי דק. והצבא כמו בכל נוהל קרב, נוהג לשפר עמדות ואם בעבר ההפגנה הייתה מתקיימת ללא מגע בין החיילים למפגינים הרי ש"שיפור העמדות" שאנו חוזים בו לאחרונה מקצר את הטווח למפגינים המקומיים וכך נוצר מגע קרוב יותר הגורר עימות אלים קשה בהרבה מהפגנות ימי שישי הקודמות. כל זאת נזכיר, על מנת  להגן על מתנחל שהחליט להשתלט על קרקע תחת עינו העצומה לרווחה של צה"ל ולהקים מאחז לא חוקי. אל נטעה, המאחז כולל כיום מספר אנשים קטן ועל מנת לבסס את מיקומו הלא חוקי בשטח הפלסטיני רכש לעצמו עדר בן כ- 300 פרות, הקים רפת, בית מגורים ו"באורח "פלא"" הגיעו הרשויות המקומיות עם תקציבי מדינה ופתחו, סללו, את דרכי הגישה ותשתיות מים, הוצאות שמחייבות מעורבות של גופים גדולים של מימון ותמיכה.  קוקו בהחלט לא לבדו, ונשאלת השאלה האם תושבי בית דג'ן נותרו לבדם המאבק על אדמתם?, ימים יגידו, אבל כנראה שכן.

בעוד מאבקם של תושבי בית דג'ן שבשומרון מתקיים הרחק מעיני הציבור הישראלי ומכיסוי תקשורתי, הרי שמאבקם של תושבי שיח ג'ארח במזרח ירושלים לגירושם מבתיהם בידי מתנחלי ימין, מתרחש לעיניי התקשורת ואף מתקיים בין כתלי בית המשפט הישראלי, ולא פחות חשוב מכך,  אותו ציבור פעילים ישראלים הצליח לדחות, לפחות בשלב זה את הפינוי של התושבים מבתיהם. מול הפגנות ימי שישי בשיח' ג'ראח, ניצבת חבורה של ימנים קולניים וגסי רוח שמתעמתים עם הפעילים ומתגרים במקומיים. בין פעילי הימין הקיצוני בולטות דמויות מוכרות כמו רמי בן יהודה, חבר הליכוד שידוע בגסות רוחו ובר הפלוגתא שלו, גם הוא מהימין משה מירון ש"מריץ" את קמפיין ה"שמאלנים בוגדים". מעורבות פעילים ישראליים מחייבת גם את המשטרה, להתערב לחצוץ בין הצדדים ובכך לספק למקומיים הגנה מסוימת, אולם ברור שבהיעדרם של הפעילים המקומיים נדרסים תושבי שיח' ג'ראח תחת מגפי המשטרה ומערכת החוק הישראלית.