שגרת הכיבוש בשטחים ובמזרח ירושלים כוללת בתוכה מעשים קשים רבים, בהם פגיעות בגוף ובנפש פינויים והריסות שרובם נדחקים לשולי דיווחי התקשורת הישראלית וגם זאת רק במקרה הטוב. השבוע מסתמן כי לפחות שני אירועים, רגילים למדי בשגרת הכיבוש, יעשו דרכם לכותרות התקשורת הישראלית. הראשונה היא החלטת בג"צ בנושא פינוי ח'אן אל-אחמר לאחר תשובת המדינה כפי שנמסרה לה בשבוע שעבר.

חאן אל אחמר תגובת המדינה 24.4.23

תגובת המדינה נמסרה לאחר דיונים בקבינט בהם תבעו השרים סמוטריץ ובן גביר לפנות את היישוב מידית בהתאם להחלטת בג"ץ משנת 2018. אלא שדברים שרואים מכאן לא רואים משם ועל ישראל מופעלים לחצים רבים בנושא כאוב זה והיא מנסה להגיע לפינוי בהסכמה. תשובת הממשלה מעניינת כיוון שהיא מסכימה לטענת העותרים כי יש לפנות את היישוב, אולם טוענת שעדיף לעשות זאת בהסכמה. השגת הסכמה שכזו היא באחריות בלעדית של הממשלה ואין על בית המשפט להתערב בעניינים שכאלו. ברור לכל כי פינוי בכח ימשוך תשומת לב שלילית מהעולם כולו שאחת מהשלכותיו עלולה להיות התרחקותו של ביקור ראש הממשלה בנימין נתניהו מהביקור המיוחל בבית הלבן.

לאור זאת מעניין יהיה לראות מה תהייה החלטת בג"ץ מחר (שני) לאחר שבדיון הקודם מתח כבוד השופט נועם סולברג, שופט הנחשב שמרן, ביקורת על הסחבת בה נוהגת הממשלה בעניין זה. האם יקבל את עמדת המדינה ובג"ץ ימשוך את ידיו מעניין זה או שיעמוד על קיום החוק ופסקי הדין? נזכיר כי את העתירה הגישה תנועת רגבים אשר אחד משריה היה השר בצלאל סמוטריץ'.

עניין אחר אשר התקשורת הישראלית עסקה בו הוא פינוי משפחת סאלם מביתה שבשייח ג'ארח שבמזרח ירושלים. עיסוק זה נובע במידה רבה מפעילות ארגוני זכויות אדם המלווים את תושבי השכונה ומתייצבים להפגנה שבועית בשכונה נגד פינוי והריסת בתים ומציפים את הנושא בפני גורמים מחוץ לארץ.

משפחת סאלם היא אחת מעשרות משפחות בשכונה ורבות אחרות במזרח ירושלים אשר תלויים נגדן צווי פינוי והריסה, מעמותת עיר עמים נמסר לנו כי הם יודעים על 200 משפחות המאוימות בפינוי במזרח ירושלים. לגבי בתים נגדם תלוי צו הריסה הדבר מורכב יותר, ישנם לפחות 20,000 דירות בלי היתר שנגדן מתנהלים תהליכים להריסה ובכל שנה נהרסות כ-100 דירות. העמותה מנהלת מעקב צמוד גם בעניין זה וכדי להתרשם מעומק הבעיה מומלץ לעיין בפרסומם לגבי מצב הריסות בתים בירושלים המזרחית.

בתאריך 9/3/2023 אמור היה להתקיים דיון נוסף בעניין המשפחה לאחר שזו מיצתה את כל ההליכים המשפטיים האפשריים בעניינם וכרגע נאחזת בטיעונים טכניים. עקב מחלת אחד הפרקליטים הדיון נדחה ועדיין לא נקבע לו מועד חלופי. בה 13/3/2023 נמסר למשפחה צו הריסה ליחידת הדיור הקטנה, שנבנתה לפני למעלה משלושים שנה ללא היתר בחצר המשפחה. המועד האחרון לפינוי והריסה מרצון של הנכס חלף והריסתו יכולה להתרחש בכל רגע. לאחרונה נפוצו שמועות בדבר פינוי המשפחה מביתה. בני משפחת סאלם מעריכים כי מדובר בהריסת יחידת הדיור כיוון שבנוגע למתחם הגדול עדיין צפוי דיון משפטי. כך יושבת פאטמה סאלם, אישה קטנת גוף בת שבעים ושבע, מוקפת בבני משפחתה כאשר היא מתארת בדמעות את הקשר שלה לביתה וכיצד ביחידת הדיור המדובר שכלה את אביה ואת בעלה.

ניתן לקבל זווית ראייה ראיה רחבה יותר של עומק הבעיה בעיון בספרו של כבוד השופט בדימוס מר מיכאל בן יאיר הכותב בספרו שיח ג'ארח (הוצאת חרגול 2013) כי : "בינואר 1948 – עוד לפני שהוכרזה המדינה, וכבר היו קרבות – נדרשנו על־ידי 'ההגנה' לפנות את המקום (שייח ג'ארח ש.ק.), וכולנו, כל המשפחות באותה שכונה, פונינו והיינו לפליטים אני זוכר ממש טוב שבמשך חודש ימים התגוררנו באיזשהו בית־ספר". בהמשך המשפחה פוצת על ידי המדינה הצעירה וקיבלה שתי דירות וחנות בשכונת רוממה אשר הוקמה על חורבות הכפר הפלסטיני שייח באדר, תמורת החנויות והדירות בשייח ג'ארח שאותן נאלצה להותיר אחריה במלחמה.

לשאלה לגבי הזכות לשוב לרכוש אותו עזבה המלחמה כפליטים בעת המלחמה מוסיף המשפטן כי: "העמדה שאני נוקט היא קודם כל עמדה מוסרית, אחרי 1970 פנה האפוטרופוס הכללי אל המשפחה שלנו, והציע, כמו לבעלים אחרים, לשחרר את הנכסים שהיו בבעלותנו מכוח חוק הסדרי משפט. אנחנו אמרנו : אנחנו לא משחררים את הנכס, כבר איבדנו את זכותנו על הבית הזה".

ברור כי פליטים פלסטינים לא מקבלים הצעות דומות מאפורטרופוס הכללי, ופליטי המלחמות הפלסטינים לא זכאים להתייחסות דומה מהמדינה ונדרשים לפנות נכסים ואדמות אותם קיבלו מהמלך הירדני לטובת יהודים, הרוכשים נכסים אלה מהאפורטרופוס הכללי תוך מעורבות עמותות מתנחלים הפועלות ממטרה מוצהרת לייהד את ירושלים כולה ולגרש את תושביה הערבים.

לשאלה כיצד הוא מתייחס לעובדה שעניינם של הפלטינים נדון במערכת המשפט הישראלית לה יש (עדיין) מוניטין טוב משיב כבוד השופט מיכאל בן יאיר בהקדמה לספרו: "את הבעיה במזרח ירושלים אי-אפשר לבחון ולפתור לפי דיני קניין פרטיים משום שדיני הקניין הפרטיים יוצרים מציאות מעוולת. יש לבחון את הבעיה בראייה רחבה, בראייה מדינית רחבה, בראייה חברתית רחבה. בסופו של דבר גם עמדות פוליטיות נקבעות על-פי שיקולים מורכבים מאוד, שלפחות חלק מהם שיקולים מוסריים."