קודם כל נפתח באזהרת מסע: הבוקר אני מודאג ורציני. אז מי שרואה את שמי ומחפש פה בדיחה קצרה עם פאנץ', או שני משפטים חורזים עם אימוג'י חמוד, לכו הלאה ונישאר ידידים.

ועכשיו לתכלית. כולכם מכירים את הסיפור על היתוש הקטן שגר בתוך אוזנו הגדולה של הפיל. וכשהפיל פותח בריצת הבוקר שלו, לוחש לו היתוש בשביעות רצון עצמית :" תראה כמה אבק אנחנו יוצרים יחד". הבוקר, ברשותכם, אני מבקש להעלות כמה אסוציאציות על המצב ולפרט לכם את המשמעויות הכלכליות לכיס של כולנו, המשתמעות מהתקף שביעות הרצון העצמית של המנהיגות המשיחית והשקרנית שלנו. מנהיגות שכמו בתקופת בר כוכבא כשהם שכנעו את העם שננצח את האימפריה הרומית בעזרת אלוהים צבאות, תוך הפרחת מילים לאומניות חסרות אחריות ושחר (מי לה' אלי ושאר שטויות). כך, גם כמו באגדת היתוש והפיל לעיל, מנסים מנהיגנו, לשכנע את "חצי העם" , כאילו מדינת ישראל היא באמת מעצמה על כל יכולה.
ואני הקטן, אסקופה נדרסת, כמו שרת עלוב של  ירמיהו הנביא או כמו עוזר של גליליאו מנסה לצעוק לכם :" משוגעים רדו מן הגג!", כפי שהטיח שר האוצר יגאל הורביץ בקודמו, שמחה ארליך, עם היכנסו לתפקידו, כאשר קרע לגזרים את מדיניותו הכלכלית של הורביץ ב-1979. הנה מחשבותיי, המיועדות רק לאנשי אנטי אמל"ק (תרגום: "ארוך מדי לא קראתי" שמוציא אותי מכליי)

א. מול הצהרות הרהב של בן גביר, שמטרתן להלהיט את השטח ולגרור את המדינה למבצע צבאי רחב ל"מיטוט הטרור ", אנו עלולים לפגוע בהרבה חפים מפשע ביהודה ושומרון שיצטרפו לגל הטרור. היום, רוב האוכלוסייה הפלשתינאית רוצה שקט כלכלי, אבל גם לא רוצה את "אדוני הארץ" הכובשים המעדיפים לקרוא לעצמם בשמות מכובסים כמו "מלחמת שלום הגליל"( אוקסימורון גאוני שהמציא דן מרידור). כלומר, אנחנו במו ידינו נוסיף למעגלי הטרור עוד דלק ומשאבים ולא נפתור כלום למעט תמונות רהב של ניצחון מדומה .

ב. הרשות הפלשתינית, שאנו מחלישים כל הזמן אבל שומרים עליה כחליפת כפרות, על מנת להציגה לעולם כערובה להסכמי אוסלו שלכאורה עדיין מקובלים עלינו. הרשות הזו עלולה להתמוטט יום אחד ותחזיר את המפתחות לישראל לניהול השטחים הכבושים.

המשמעות שאנחנו נחזור למשטר צבאי מלא ונצטרך להשקיע מכספנו בין 10 ל -13 מיליארד שקל לשנה עבור קיום השירותים המינימליים של חינוך, מים, כבישים, משכורות סגל ציבורי ועוד. קרי – כל משפחה ישראלית תצטרך לשלם עוד אלף ש"ח מיסים בשנה לצורך זה. כסף שהיום מביאה הרשות הפלשתינית ממדינות ערב, וכן מהחזרי מס שגובה ישראל.

ג. אם נמשיך בדרכנו הנלוזה, האירופים יטילו עלינו סנקציות ויפסיקו את שיתוף הפעולה וההשקעה בחברות היי טק, מחקרים בבתי חולים ואוניברסיטאות, וקרנות בסך מאות מיליוני יורו, שמסייעות להרבה מאד גופי המגזר השלישי שהותנו לציבור הישראלי, שירותים שהמדינה הפקיעה מידיה. משמעויות הדבר הוא גם עוד נפילה חזקה אצלנו בהייטק, מחקרים, בריחת מוחות, וסגירת מת"מים ( מרכזי תעשיות מדע) שהוקמו ליד אוניברסיטאות בארץ.

ד. אם האמריקנים יחליטו שהם מפסיקים את שיתוף הפעולה המודיעיני, הביטחוני, המדיני, הערבויות הכלכליות שהם נותנים לבנקים על מנת שישראל תוכל ללוות כספים, ואולי גם המענקים הצבאיים. לידיעתכם כל משפחה בישראל מקבלת מארה"ב מענק עקיף ששווה חמישים אלף דולר. האם אתם מוכנים לשלם את זה בנוסף ליוקר המחייה הקיים?

ה. אחרון לא חביב ודי. אני ובני היינו ביחידות קרביות בצה"ל, ואני אומר זאת לא על מנת להתפאר אלא להגיד לכם שיש תופעת היפוך שקורית לכל מי שהיה קרבי. הלוחם הקרבי הוא פחות מתלהם, פחות מחפש דם ויותר שוחר שלום כי הוא מבין מקרוב את משמעויות המלחמה ומחיריה.
לכן, ראו זה פלא, מי שלא שירות בצבא בכלל ( אדון בן גביר), או עשה שירות חלקי/מתחמק (אדון סמוטריץ) או שנתן שירות לא משמעותי כמש"ק דת( אדון רוטמן), או בכלל לא היית בצבא ( האדונים פורוש/ גפני/ גולדקנופף ודומיהם), הם הרבה יותר לאומנים, הרבה יותר מתלהמים והרבה יותר ששים אלי קרב.

וכן רבותי הקוראות והקוראים, תודה שקראתם, היו אלה שתי דקות של מחשבות, על מצבנו, מה אני חושב על הצהרות שרים חסרי דעת ואחריות ובמיוחד מה אני חושב על שתיקת הרועה הלאומי, שחיי ברווחה בקיסריה ובירושלים, זה שזקוק למי האפסיים שהוא מינה כשריו למען שרידותו הפוליטית והאישית. אז כן, עצוב לי, ואני מודאג.