פינוי משפחת סוב לאבן מביתה שבירושלים העתיקה, לטובת עמותת ימין שרכשה לעצמה את הזכות את הדירה וחרב גירושם המידי מביתם מאיימת בכל רגע להיות מונפת באמצעות עורך הדין של הזוכה, לאחר מאבק שמשך למעלה מ 45 שנה. בני המשפחה מצויים בדירתם הקטנה שמוקפת במתנחלי ימין ויודעים שבכל רגע נתון עלולים קבלני הוצאה לפועל מלווים בשוטרי משטרת ישראל, לנקוש על דלתם, לגרשם מביתם ולעקל זמנית גם את רכושם המצוי בבית, עד להוצאתו מהבית או מכירתו. רשם רשות האכיפה והגבייה אריאל לנגה, הבין כי גירוש המשפחה ברחו הצר שברובע המוסלמי, עלול לדרדר את המצב הביטחוני לעורר מהומות קשות וציין כי גם  "הזוכה מציין בבקשתו כי קיימת רגישות ביטחונית במקום וקושי לוגיסטי בשינוע המיטלטלין משום שהנכס נמצא בסמטה צרה בעיר העתיקה בירושלים ברובע המוסלמי ולא ניתן להיעזר בכלי רכב ממונעים ופינוי ידני עלול לסכן את המפנים, לכן לשיטתו נכון לאפשר מתווה של פינוי בהסכמת החייבת לאחר פינויה מהמקום", "זוכה מבקש אפוא כי נציג ההקדש ימונה כנאמן על הציוד שיוותר במקרקעין ולאחר קבלת החזקה בפועל תערך רשימה של הציוד בידי קבלן בהוצאה לפועל ולחייבת תינתן שהות להוצאת הציוד וככל שלא תפנה הציוד יגיש המבקש בקשה לקבלת הוראות מרשם ההוצאה לפועל" ולכן "מקובלים עלי נימוקי הבקשה לעניין פינוי המיטלטלין".

בית משפחת סוב לאבן ממוקם בבניין בעקבה אל-ח'לידיה בעיר העתיקה, המשקיף ישירות על מסגד אל-אקצא. מתגוררים בו מוסטפא סוב-לבן בן השבעים ורעייתו נורה. מתנחלים תפס בעבר את חלקו העליון של הבניין וחלק נוסף ממנו לפני מספר שנים, ובית משפחת סוב לבן, נותר באמצע המבנה, כשהוא מוקף בהתנחלויות מכל עבר.
נגד משפחת סוב לבן הוגש צו בניסיון לפנותם בכוח מביתם עוד בשנת 1978, ומאז המשפחה נכנסה למעגל של בתי משפט ותיקים מול המתנחלים. היא ניהלה שבעה מאבקים בבית המשפט, כולל שנת 2000, כאשר המשפחה ניצחה בתיק ונשארה בבית. בשנת 2010 העבירו הרשויות את הנכס לעמותת הימין "עטרת כהנים", שהחלה להגיש תיקים נגד המשפחה בניסיון לגרש אותה בכפייה. בשנת 2016 הוציא בית המשפט העליון בישראל החלטה האוסרת על הימצאות ילדים ונכדים בבית, במטרה למנוע מהם לתבוע את הזכות להגנה כדור שלישי, בזמן שבני הזוג נשארים בו. משפחת סוב לאבן הנם  פליטים שגורשו מביתם במלחמת 48 ויושבו בנכס בשנת 1955 על ידי המלך הירדני, חוסין בביתם של פליטים יהודים מאותה מלחמה. לאחר מלחמת 67 ניסה הממונה על נכסי נפקדים לפנות את המשפחה מביתה. ב 2010 קנה הקדש גליצה את הזכויות בנכס והחל במאמצים להצר את צעדי המשפחה בנכס על מנת למרר את חייהם ולגרום הם לעוזבו כמו חלק גדול משכניהם לרחוב הצופה אל מסגד אל אקצה,. בסופו של דבר התקבל צו לפינוי המשפה לפני כחודש. לאחר שצו זה לא מומש הוציא כב' הרשם אריאל לנגה צו פינוי גמיש האמור להתבצע בין התאריכים 28.06.23 ועד 13.07.23 והכל למעט ימי שישי שבת. ערב כניסת הצו לתוקף בחג המוסלמי והדרוזי 'עיד אל אדחא' הותיר את בני המשפחה כשהם מאוחדים דרוכים לקראת האיום. את הבית פוקדים דיפלומטים, עיתונאים ופעילים מכל העולם שחלקם מתכוון להתבצר במבנה על מנת לעכב ככל הניתן את הפינוי. מתאמת ההומניטרית הפלסטינית, של האו"ם, לין הייסטינגס, אמרה בתחילת השבוע כי מאות פלסטינים בירושלים נמצאים בסיכון של פינוי בכוח. בציוץ בעמוד הרשמי שלה בטוויטר, כתבה הרכזת: "היום, יום ראשון, יתכן ואנשים קשישים ממשפחת סוב לבן יפונו מביתם בו הם חיו מאז 1954 בעיר העתיקה בירושלים". היא הוסיפה, "מאות פלסטינים נמצאים בסיכון של פינוי בכפייה בירושלים. יש להסתיים הפרקטיקה ההרסנית הזו – המנוגדת לחוק הבינלאומי". ביום חמישי שעבר הגיב לפינוי גם האיחוד האירופי בציוץ שפרסם בעמוד הטוויטר הרשמי שלו בו נכתב: "כ-150 משפחות פלסטיניות בירושלים נמצאות בסיכון של פינוי ועקירה בכפייה" מרשויות הישראליות. האיחוד האירופי אישר מחדש את התנגדותו למדיניות ההתנחלויות הישראלית, המהווים טיהור אתני כלה למעשה ולצעדים שננקטו בהקשר זה, לרבות פינוי כפוי. יצוין כי בשנת 2016 הוציא בית המשפט העליון בישראל החלטה האוסרת על הימצאות ילדים ונכדים בבית, כל זאת במטרה למנוע מהם לתבוע את הזכות להגנה כדור שלישי, בזמן שבני הזוג נשארים בו.