מדוע אומרים לנו שכל כך טוב ואנחנו מרגישים שלא? מדוע גם כשהנתונים יראו שטוב אנחנו עלולים להרגיש בדיוק להיפך? האם יכול להיות שעלייה בפשיעה ובתחלואה מעידות על שגשוג? זה לא רק הון שלטון, זה לאו דווקא הקפיטליזם עצמו

מאת סבירם ליאור

אם הכלכלה טובה זה אומר שיש יותר עסקים, יותר מכירות, יותר דרישה לעובדים, משכורת יותר טובה, אתה יכול לקנות יותר, לצאת יותר למסעדות, סרטים, טיולים, לתת יותר לילדים. נכון?

ההגדרה של כלכלה טובה היא שוק גדל, שוק שבו מחזור המכירות עולה, שוק שבו יש הרבה עבודה להרבה אנשים היוצרים דברים ומספקים שירותים. כל דבר החל בייצור סחורות, אוכל, ועד לאספקת שירותים כגון להכין לך אוכל ולמלצר. ובאמת כך מודדים את זה, סך הערך הכספי של הסחורות והשירותים שמופקים בארץ נקרא תוצר לאומי או מקומי גולמי – תל"ג, תמ"ג (התמ"ג לא כולל העברת כסף בין מדינות, אבל בעקרון שני המדדים הללו מהווים אינדיקציה לכמה הכלכלה טובה).

אבל אז אתה מתחיל לחשוב. רגע, אם כל שירות שעולה כסף תורם למדד הזה שאומר כמה טוב לנו, אז גם סך הכסף היוצא למשל, על זה שהייתי בבית חולים, נכנס לחישוב הזה?

התשובה היא כן.

ואם יש יותר מקרי שוד וגניבות, ולכן מספר המשרות לשוטרים גדל, ומייצרים יותר מערכות אזעקה ומוכרים יותר ביטוח, זה גם נכנס לחישוב הזה?

שוב, התשובה היא כן.

ואם מייצרים ומוכרים מוצרים מוצרים בכמות הולכת וגדלה אבל באיכות זבל זה גם?

כן, כן, כן.

זאת אומרת שאפשרי מצב שככל שיהיו יותר מחלות ויותר חולים ויותר בתי חולים ויותר פשיעה ויותר משפטים ויותר עורכי דין ויותר שוטרים, ומייצרים הר של מוצרי זבל, הכלכלה, ומכך מצבנו, יוגדרו כיותר טובים? אכן כן.

תסלחו לי, אבל זה נשמע מגוחך. השיטה הזאת בעצם אומרת שאנחנו יכולים להיות במדינה שאחוז הפשיעה והתחלואה בה עולה, המערכות נעשות פחות ופחות מתפקדות, יותר ויותר עמוסות וצפופות ולא יעילות, איכות המוצרים יורדת, איכות החיים של התושבים יורדת ואומרים איזה מדינה נהדרת יש לנו ואיזה יופי המשק מתפתח?

המממ… כן. אתה נמצא במדינה כזאת בדיוק.

איזו מוטיבציה יש למשטרה למגר פשיעה, אם המשמעות היא קיצוץ משרות?

וזה נעשה אפילו יותר טוב. זה לא רק מצב שנקלעים אליו, גם אין שום תמריץ לצאת ממנו, להיפך, יש התנגדויות רציניות לצאת ממנו. איזו מוטיבציה יש למשטרה למגר את הפשע, אם המשמעות של מיגור הפשע היא קיצוץ משרות? וגם בשוק הפרטי, איזה מוטיבציה יש לחברת תרופות לפתח תרופה לסרטן שלא מתים ממנו מספיק אנשים? בכלל, איזה מוטיבציה יש לאיזושהי חברה לייצר את המוצר הטוב ביותר, המוצר שאינו נשחק, אינו מתקלקל, שפותר איזושהי בעיה באופן טוב פי עשרה מכל פתרון קיים, אם המשמעות של ייצור המוצר הזה היא ירידה במכירות?

תחרות אתה אומר? זו בדיוק הסיבה שלחברה שמנסה ליצור את המוצר המאריך ימים אין סיכוי. מוצר כזה יעלה הרבה יותר מזה של המתחרים המייצרים מוצרים זולים נוצצים וחדשים. עם כל הכבוד לך, אתה לא תקנה מכונית שתחזיק עשר שנים ללא קלקול, אבל תעלה פי שניים מהמאזדה שלך. "מכונית שלא תתקלקל עשר שנים? אין דבר כזה", אתה אומר. בדיוק. אין דבר כזה, כי בשיטה הכלכלית הנוכחית אין היגיון ביצור מוצר טוב לאין שיעור. או שלא יקנו אותו, כי הוא יהיה יקר מדי, ואם דווקא אפשר ליצר אותו במחיר סביר, אף חברה לא תייצר אותו, כי הוא יחסל את השוק שהיא מוכרת לו. למשל, מה יקרה ליצרני הנורות אם ייצרו מנורה שדולקת לנצח במחיר של מנורה רגילה? נשמע בלתי אפשרי? אבל זה בדיוק מה שקרה.

מקרה נורות הליבון

מהרגע שהמציאו אותן עלה בהתמדה אורך החיים של נורות הליבון עד כ-2,500 שעות פעולה. מבחינה טכנית זה רק קצה המזלג, ואכן היה יצרן שיצר נורה מאריכת ימים בהרבה. מנורה מסוימת מתוצרתו נמצאת בתחנת כיבוי אש בקליפורניה ועדיין נשארת דלוקה כבר מעל מאה שנה. הנה, כך היא נראית כרגע:

הצילום הנ"ל הינו עדכני ונלקח ממצלמה שמצלמת את הנורה כל שלשים שניות כאן.

כל התהליך הזה היה תוצר של קרטל יצרני נורות הליבון

לפתע, לקראת 1940, החל אורך החיים של נורות ליבון לרדת והתייצב בדיוק על 1,000 שעות. למרות הירידה הברורה באיכות המוצר, הדבר לא מנע מהיצרנים הקריאטיביים לצאת בשיווק מזהיר "נורות איכות, 1,000 שעות תאורה באחריות. מיוצרות בעקרונות המדעים העדכניים ביותר לתת חיים ארוכים במחיר נמוך". אגב, 1,000 שעות חיים למנורת מהווה את הסטנדרט לנורות ליבון עד לימינו, בהם מוחלפת נורת הליבון בנורות פלורסנט. אמנם אורך החיים שלהן גבוה פי עשרה, אבל גם המחיר גבוה פי עשרה. כל התהליך הזה היה תוצר של קרטל יצרני נורות הליבון, שנועד לחסל את המגמה של הארכת אורך החיים של נורות. החברה שיצרה את הנורה מאריכת הימים נסגרה, וממציאה לקח איתו את סוד יצורה לקבר.

אורך החיים של נורות הליבון הוא המקרה הראשון הידוע שמוצר תוכנן בכוונה להיות פחות טוב ממה שיכול היה להיות. לא בגלל עלות ייצור יותר גבוהה או קשיים טכניים, אלא רק בגלל הסיבה שחברות רצו להגדיל את רווחיהן. כיום, כמעט כל מוצר מתוכנן בכוונת תחילה לא להאריך ימים.

אם נראה לכם שזה ברור מאליו, הדבר רק מעיד עד כמה שטיפת המוח התרבותית עבדה עלינו, כי הרי מצב זה למעשה מנוגד להיגיון. בעיקרון, תפקידם הטבעי של אנשי מחקר הוא לחקור כיצד להגיע לפריצת דרך, למצוא או ליצור חומרים עמידים יותר, תהליכים טובים יותר, ליצור מוצר טוב יותר. בכל העולם, בכל חברה, יש אנשים כאלו שהגיעו מתחום המחקר והמדעים המדויקים. פתאום אומרים להם לא, טעיתם, תפקידכם הוא ליצור מוצר פחות טוב ממה שאתם יכולים. דהיינו, לקחנו את שאיפת החיים שלהם שהביאה אותם למקצוע הזה, והיא מחקר פרוגרסיבי, וכעת עליהם לחקור בניגוד למהות תפקידם, מהות אופיים.

גדילה זה הפרמטר השולט – וכל דבר אחר הוא רק קישוט

מגמת הרווח בכל מחיר מקבלת רוח גבית חזקה משוק ההון. איך מתמרצים חברה? איזה מניות אתם קונים או קונים עבורכם בקופת הגמל? משקיעים בחברות שמתח הרווחים שלהן עולה, כאשר הן מוכרות יותר, כאשר הן מרויחות יותר. למעשה חברות מתוגמלות על שום שיקול חוץ מהשורה התחתונה של המכירות והרווח. חברות שלא עומדות בקריטריון הקשוח הזה ולא מראות שהן גדלות וגדלות, וכמה שיותר יותר טוב, נענשות בחומרה, ומנייתן נחתכת לחצי במהירות מסחררת. גדילה זה הפרמטר השולט – וכל דבר אחר הוא רק קישוט. שיקולים חברתיים? סביבתיים? פיתוח מוצר כך שלא יתקלקל? שום דבר לא יציל את החברה אם שורת המכירות לא תראה גדילה מתמדת.

* * * 

אני מקווה שאתם מתחילים לראות שזה לא רק הקפיטליזם עצמו, כי אנחנו, מעמד הביניים, מטיחים האשמות בטייקונים ובשיטה הקפיטליסטית, בעוד אנו עצמנו מהוים חלק לא מבוטל בגורמים לכך שלא טוב לנו. התרבות שלנו עושה יד אחת עם המגמה של השתמש וזרוק ומשתתפת בחדווה בחגיגת ייצור המוצרים ברי החלוף. מה זו אופנה אם לא בדיוק זה? ואופנה היא לא רק ביגוד, היא אפילו צבע המקרר שלנו במטבח. ובכלל, למה לתקן מדיח או מכונת כביסה ב-500 שקל, אם אפשר לקנות חדשה במחיר יחסית נמוך? למה להחזיק מכונית יותר משלוש, מקסימום חמש שנים?

אבל, וזה אבל גדול. האם יש דבר שיכול לגדול לנצח במערכת סגורה? מובן שלא. ואיפה אנחנו חיים אם לא במערכת סגורה – כדור הארץ.

בזמן האחרון, מכל כיוון אנחנו מוצפים בידיעות וממצאים שמראים לנו שמשהו טוב לא קורה. מחיר הדלק עולה, בעיות מים מתוקים, מינים נכחדים, התחממות גלובאלית. אבל גם אם אתה לא קונה את כל הדברים הרחוקים האלה, אתה ודאי רואה מסביב שלמרות שמנסים לומר לך שהכל נפלא והמשק חגיגה, זה ממש לא כך. ודרך אגב, לכולם יש אינטרס לומר לך שהכל בסדר, החברות, הפוליטיקאים, העיתונים המוחזקים על ידי בעלי הון. זו לא תיאוריית קונספירציה, הם פשוט כולם שותפים בחברה האחת הגדולה שקוראים לה "לי טוב, אל תנדנד את הסירה".

ברור לך שהמערכת הכלכלית שבה אנו חיים בנויה על עקרון של עוד ועוד ועוד, לייצר עוד, לגדול, לצרוך לאכול. וברור לך שאפילו למדינה שלנו יש גבולות פיזיים וגבולות למשאבים שאפשר לצרוך ומתישהו דברים פשוט ייגמרו. והכי קרוב, ברור לך שאתה מרגיש ממש לא ארץ נהדרת והכל נפלא (אלא אם אתה בר המזל באלפיון העליון).

אז בעצם השיטה הנוכחית הכלכלית הפוכה לאינטרסים שלנו. של מעמד הביניים כמובן, וכמובן של העניים, ולמען האמת גם של האלפיון העליון. כי אם מיישמים את השיטה הכלכלית, כאשר המטרה היא לייצר יותר במחיר יותר זול, לצרוך יותר, להגדיל יותר, היא בהכרח מביאה לירידה באיכות החיים, לעלייה באלימות ובפשע, להרס המשאבים ולהכחדה. לא הכחדה איזוטרית של איזה יער עד בברזיל או איזו חיה מוזרה באנטארקטיקה, אלא שלך! של הילדים שלך! או לפחות לא לחיות בנוח. מאוד לא בנוח.

אבל בעוד שעד זה לא מכבר, כל הדיבורים האלה לא הזיזו כלום במדיניות, לפחות מתחילים לראות שיש תגובה רחבה. אוהלים מתחילים לכסות את הגלובוס.

האם יש אלטרנטיבה? ובכן, אם אין, תתחילו לספור לאחור. אבל אני מאמין שיש. האם נעשה משהו לפני שיהיה מאוחר מדי? זו כבר שאלה אחרת. אני מקווה שכן. אז נמשיך לצאת לרחובות, בסופו של דבר אם מספיק אנשים יקשרו את העתיד שלהם עם המעשים שהם עושים, אלטרנטיבה תימצא ותיושם.

ובינתיים אפשר להסתכל על פועלו של אדם בשם ז'אק פרסקו וארגון פרוייקט ונוס להשראה: