בפרשת בהעלותך מצווה נדירה – פסח שני. על הזדמנות שנייה. מתי אנחנו תרים אחר הזדמנות שנייה בחיים?

מאת משה לוי

מתי קיבלת הזדמנות שניה? מתי ביקשת אחת? תלמידים מבקשים הזדמנות שניה להיבחן, מועד שני להוכיח כי בפעם הראשונה לא היו במיטבם. בעל מבקש הזדמנות שניה, הפעם הוא לא יתפתה יותר ללכת אחרי עיניו. פושעים מבקשים תקופת ניסיון, הרי קודם מצוקת ילדותם הייתה הגורם לפשע. חיילים מבקשים לבטל שעתיים ביציאה, כי הם למדו כבר לקח, ורמטכ"ל מבקש כי לו רק תינתן לו האפשרות הוא יוכיח כי הפעם הראשונה הייתה צודקת, בסך הכול מכה קלה בכנף. 

אבל החיים הם תמיד הזדמנות ראשונה, הם תמיד מפתיעים וספונטניים, חיים אותם מתוך עייפות, חוסר תשומת לב, כבדרך אגב. רק כשהחיים נעצרים פתאום נזכרים שכדאי לשים לב, חשוב להתבונן. כמו רוב הדברים, גם החיים נוטים להיות חסרי משמעות, ורק המודעות למוות הופכת אותם לחשובים. על ערש דווי מרגישים הכי חיים, גם בשדה הקרב. אז מבקשים הזדמנות שניה. 

עם ישראל אינו מחמיץ הזדמנות להתלונן. החיים במדבר לא משהו, המצוות מעיקות, האלוהים נוקשה ומדקדק מדי, ההנהגה שתקנית ומנוכרת, האוכל במצרים היה טוב יותר, המים מרים כלענה, המסעות האינסופיים בלתי נסבלים. אך לפתע, חבורת אנשים שהיו טמאים בפסח מתלוננים על כך שלא יכולים היו לחגוג את הפסח. תלונה לא שגרתית, בה מבקשים אנשים להתחייב במה שהם פטורים ממנו. האם הייתם מבקשים לנקות לפסח, לו הייתם פטורים? האם הייתם מבקשים לאכול מצות לו נאמר לכם כי אין צורך בהם השנה? אני, אפילו על קרבן הפסח הייתי מוותר, אחרי הכול נאכל מנגל ביום העצמאות, וחוץ מזה אני לא ממש נהנה לאכול עם עוד מאות אנשים ברחוב.

ואלוהים נותן הזדמנות שניה, וקובע את הפסח השני, חודש לאחר מכן. לאלו המבקשים להוכיח את עצמם תמיד תינתן עוד אפשרות, דווקא ע"י האלוהים. וכך הפך לו יום י"ד באייר להיות חג נוסף, לא רק לאלו שלא חגגו את הפסח הראשון, אלא לכולנו. אם כל החגים הם חד פעמיים, אירוע אחד ויחיד שלא ישוב עד לשנה הבאה, חג החירות נותן הזדמנות שניה. גם אם איבדת את החירות לרגע, גם אם יש מי שמשעבד ומי שמציק ולוחץ, תמיד אפשר לנסות שוב, להשתחרר מהעול, לדרוש שינוי ולהבטיח כי אכן יתרחש.

עריצים בדרך כלל לא מבינים זאת, תראו את אסאד. מי שנאבק על חירותו, גם אם תטבח ותהרוס ותאיים, תמיד יבקש המדוכא את חירותו. 'כאשר יענו אותו כן ירבה וכן יפרוץ'. תובנה פשוטה של החיים והתורה, ההזדמנות בא תבוא, לאלו המאמינים בהזדמנות שניה והרשעה כעשן תכלה.