מאות אלפים הלכו אחר מיטתו של הרב יוסף שלום אלישיב. זה התחיל בשעה עשר ונמשך עד שלוש לפנות בוקר. מסע לוויה ייחודי, שקט ואצילי. לבקשתו של הרב הצנוע בהליכותיו, לא נישאו הספדים.

מאז הלוויה של האדמו"ר מגור, הרב ישראל אלתר, שכונה ה"בית ישראל", ב-1976, לא זכורה בירושלים לוויה בסדר גודל כמו זו שהתרחשה אמש. אני זוכרת את הלוויה ההיא. מסה אנושית שכללה חרדים, גברים ונשים, והמון כיפות סרוגות גם. ספק אם הפעם היה גיוון של הזרמים ביהדות הדתית שליוו את הרב, אבל מאות אלפי חרדים היו שם, צועדים בשקט מצמית.

טרם יציאת הנשמה קובצה משפחתו הנרחבת של הרב אלישיב ליד מיטתו. בנים ובנות נכדים נינים ובני נינים. הם אמרו "וידוי" כנהוג, וברגע שהוכרז על הסתלקותו של הצדיק קראו בקול בוכים "שמע ישראל". רחבת בית החולים התמלאה כהרף עין במאות מקורבים שבאו לחלוק את הרגעים האחרונים בחייו של רבם.

כמנהג ירושלים, אשר לפיו אין מלינים את המת, הוחלט כי מסע הלוויה יתקיים בעשר בלילה, ושעה לפני כן כבר אי אפשר היה לנוע בבירה. התחבורה הציבורית התקשתה לספק את הביקוש ותוך שעה קלה התמלאו הרחובות המוני אנשים שצעדו ברגל לכיוון מאה שערים. נקודת היציאה הייתה בית המדרש, שבו למד הרב במשך רוב שנותיו, לעבר הר המנוחות בגבעת שאול. החום הכבד לא הרתיע את ההמונים, שלעתים נזקקו לעזרה רפואית. מאות בקבוקי מים חולקו לאורך הדרך.

נשיאת המיטה נחשבת כבוד למת, ואל מיטתו של הרב אלישיב הורשו להתקרב רק מי שטבלו קודם, לצורך טהרה. מישהו פקפק אם חרדים יכולים לצאת למסע אלונקה?

הרב אלישיב ביקש שלא יספידו אותו. אדם צנוע בהליכותיו, שמידותיו אופיינו על ידי השקט שבלוויתו. אפשר לשאול אם גם בעולם המקביל, החילוני, יש אנשים כאלה.

יותר מאורך שנותיו המופלג, 102, אפיינה את הרב אלישיב העובדה שהוא פשוט נולד בשנת 1910, ולפיכך היה לו שיג ושיח עם כל עמודי התווך של היהדות עוד מלפני השואה. הוא הכיר את הרב מבריסק, את הרב קוק (הראי"ה), את החזון איש כמובן והחליף למעשה את הרב שך משזה הסתלק. הציבור החרדי איבד מנהיג ששייך לדורות הקודמים. אין בכל צמרת הרבנים מישהו שדומה לו בהיקף ידיעותיו ובאיכויות הפסיקה שלו, לפי התפיסה החרדית הליטאית.

קשה מאוד לתאר את כוחות הנפש הנדירים שאפפו את הרב הישיש, שבצעירותו כיהן כדיין בבית הדין הרבני האיזורי בירושלים ואחר כך בבית הדין הגדול. הוא פרש מבית הדין בטריקת דלת, סביב פרשת הגיורים בשנת 1974. לאחר מכן הסתגר בבית מדרשו ולא נדרש להנהגה אלא לאחר שהפצירו בו. למעשה הכתירו אותו. מעולם לא שימש בתפקיד ציבורי למרות מעמדו הבלתי מעורער בציבור החרדי.

שקדנותו הייתה נדירה. רק כדי לטעום מעט מאיכויותיו, שמעתי ממקור המקורב לרב שיום ששי אחד הגיע יהודי מארצות הברית לביתו שבמאה שערים בשאלה דחופה. הרב לא היה בבית, והרבנית הבינה שמדובר בשאלה שאיננה סובלת דיחוי ועל כן הפנתה את היהודי לבית המדרש, אבל התנתה וביקשה שיעמוד ליד הרב ולא יפנה אליו אלא אם הרב ירים את מבטו מן הספר. היהודי סיפר שהוא עמד ליד הרב אלישיב קרוב לארבע שעות עד שהרב הרים את עיניו בפעם הראשונה…

מסירותו של הרב לכל דורש הייתה עצומה, תמיד בסבר פנים יפות ובנועם הליכות. אתמול אמר עליו הרב ד"ר הלברטל, מקורבו, שאילו לא היה מכיר אדם כמו הרב אלישיב, הוא היה טוען שלא קיים איש כזה. אם לפי ההשקפה החרדית כל אדם שלומד תורה מגן על יהודי אחר באשר הוא, הרי שצדיק בסדר גודל של הרב אלישיב הגן בחייו ובלימודו על עם ישראל כולו. תהא נשמתו צרורה בצרור החיים.