עתירה נגד החוק למניעת הסתננות

עתירה נוספת בעניין כליאת מבקשי מקלט הוגשה היום לבג"ץ: העותרים מבקשים לבטל את התיקון לחוק למניעת הסתננות שמתיר מעצר מנהלי בלתי מוגבל של גברים, נשים וילדים

עתירה נגד החוק למניעת הסתננות

עתירה נוספת בעניין כליאת מבקשי מקלט הוגשה היום לבג"ץ: העותרים מבקשים לבטל את התיקון לחוק למניעת הסתננות שמתיר מעצר מנהלי בלתי מוגבל של גברים, נשים וילדים

לאחר הגשת העתירה אתמול נגד כליאת מבקשי המקלט מסודאן, הוגשה היום עתירה נוספת, הפעם לבג"ץ, למתן צו על תנאי ובקשה לקיום דיון דחוף על החוק למניעת הסתננות.

העותרים – חמישה מבקשי מקלט מריתריאה, אס"ף, מוקד הסיוע לעובדים זרים, האגודה לזכויות האזרח, קו לעובד והמרכז לקידום פליטים אפריקנים – עתרו נגד הכנסת, שר הפנים, שר הביטחון והיועץ המשפטי לממשלה.

מעצר מנהלי בלתי מוגבל בזמן (צילום: מתוך העתירה)

העתירה מערערת על חוקתיות הוראות תיקון מס' 3 לחוק למניעת הסתננות, שיישומו החל בחודש יוני 2012, ושמכוחו עצורים חמשת העותרים אזרחי אריתריאה. מכוח התיקון עצורים כיום במעצר מנהלי קרוב לאלפיים גברים, נשים וילדים שאינם מיועדים לגירוש (שכן חל איסור על החזרה לאריתריאה או לסודאן).

לטענת העותרים, החוק פוגע פגיעה קשה בזכות היסוד לחירות, שכן העצורים מוחזקים מכוחו במעצר מנהלי שאינו מוגבל בזמן (שלוש שנים לפחות). מעקרונות הדין הבין-לאומי "מעצר מנהלי מכוח צו גירוש תכליתו לאפשר מימוש של הגירוש, ובהעדר הליך גירוש, אין להחזיק אדם במעצר מנהלי בלתי מוגבל בזמן".

החוק רלוונטי בעיקר למבקשי המקלט שמוצאם מסודאן או מאריתריאה, שכן לשתי מדינות אלה אין להחזירם, מתוך הכרה בסיכון לחייהם. כתשעים אחוז מהמכונים "מסתננים" המגיעים לישראל הם מסודאן או מאריתריאה. בעתירה מצוטט הראל לוקר, מנכ"ל משרד ראש הממשלה, שאמר: "מתוך 62 אלף מסתננים, קודם כול רובם מצפון סודאן ואריתריאה. למדינות האלה אי אפשר להרחיק מסתננים, לגרש, מכיוון שצפויה להם שם סכנת חיים, וישראל חתומה על אמנות בין-לאומיות, ושני תנאים מצטברים כדי להרחיק מסתננים, אחד שהמדינה תסכים לקלוט אותם ושתיים שאין שם סכנת חיים".

בעתירה נכתב כי ארבעת העותרים הראשונים, מאריתריאה, הוחזקו במשך חודשים בסיני אצל קבוצות מבריחים במטרה לסחוט כפור ממשפחותיההם ועברו עינויים. שתיים מהם (אם ובתה בת שנה) לא תיכננו להגיע לישראל מעולם, אלא נחטפו מסודן למטרות סחר.

העתירה מציינת, כי למבקשי מקלט מסודאן ומאריתריאה אין גישה להליך שבו יבררו את מעמדם כפליטים, וכי שיעורי ההכרה בעולם במבקשי מקלט אריתריאים הוא 84.5 אחוז וסודאנים – 74.4 אחוז. היא מפרטת את הנהלים הבין לאומיים בנושא, לפיהם בין השאר "מעצר של מבקש מקלט אינו יכול לשמש אמצעי לענישתו בגין כניסה או שהייה במדינה ללא היתר, או כאמצעי הרתעה, וכי אין לעצור מבקשי מקלט למטרת גירוש, משום שכל עוד בקשתם למקלט לא הוכרעה אין לגרשם".

בנוגע לסעיף המונה ארבע עילות לשחרור מהמעצר "במקרים חריגים" העותרים טוענים כי הוא קובע "קונספציה הפיכה ובלתי חוקתית, לפיה הכלל הוא המעצר והשחרור הוא החריג שבחריג". הם מצטטים מפסק דין שכתב נשיא בית המשפט לשעבר, אהרן ברק: "החירות היא הכלל, והמעצר ללא משפט הוא החריג".

סעיף אחר מאפשר מעצר ללא הגבלת זמן של מי שהוגשה חוות דעת לגבי פעילות המתקיימת במדינתו או באזור מגוריו. הוא מתייחס למעשה למבקשי המקלט מסודן, שהיא מדינת אויב. הסעיף הזה יאפשר מעצר לא מוגבל שלהם רק בשל מוצאם. העותרים כותבים: "סעיף זה מהווה חידוש מסוכן… באשר הוא מאפשר להחזיק במעצר מנהלי ללא הגבלת זמן אדם אשר אין לגביו כל ראיה בדבר מעורבות אישית בפעילות ביטחונית עוינת".

הם מצטטים פסקי דין קודמים שבהם נקבע כי צריכה להתקיים "מסוכנות אינדיבידואלית" לצורך מעצר מנהלי. כמו כן מעצר של מבקש מקלט רק בשל מדינת מוצאו אסורה על פי אמנות בין-לאומיות, שעליהן ישראל חתומה.

העתירה ממשיכה ועוסקת בחוסר המידתיות של החוק, בכך שהוא חל גם על קטינים, בנזק הצפוי להיגרם לכלואים, ובשאלה אם הרתעה של אחרים מלהגיע לישראל היא תכלית ראויה למעצר מנהלי ממושך. בסיום העותרים מבקשים מבית המשפט כי יבטל את תיקון מס' 3  (החוק החדש) במלואו משום ש"הפגמים החוקתיים בחוק הם מקיפים ועמוקים".

[related-posts]

לאחר הגשת העתירה אתמול נגד כליאת מבקשי המקלט מסודאן, הוגשה היום עתירה נוספת, הפעם לבג"ץ, למתן צו על תנאי ובקשה לקיום דיון דחוף על החוק למניעת הסתננות.

העותרים – חמישה מבקשי מקלט מריתריאה, אס"ף, מוקד הסיוע לעובדים זרים, האגודה לזכויות האזרח, קו לעובד והמרכז לקידום פליטים אפריקנים – עתרו נגד הכנסת, שר הפנים, שר הביטחון והיועץ המשפטי לממשלה.

מעצר מנהלי בלתי מוגבל בזמן (צילום: מתוך העתירה)

העתירה מערערת על חוקתיות הוראות תיקון מס' 3 לחוק למניעת הסתננות, שיישומו החל בחודש יוני 2012, ושמכוחו עצורים חמשת העותרים אזרחי אריתריאה. מכוח התיקון עצורים כיום במעצר מנהלי קרוב לאלפיים גברים, נשים וילדים שאינם מיועדים לגירוש (שכן חל איסור על החזרה לאריתריאה או לסודאן).

לטענת העותרים, החוק פוגע פגיעה קשה בזכות היסוד לחירות, שכן העצורים מוחזקים מכוחו במעצר מנהלי שאינו מוגבל בזמן (שלוש שנים לפחות). מעקרונות הדין הבין-לאומי "מעצר מנהלי מכוח צו גירוש תכליתו לאפשר מימוש של הגירוש, ובהעדר הליך גירוש, אין להחזיק אדם במעצר מנהלי בלתי מוגבל בזמן".

החוק רלוונטי בעיקר למבקשי המקלט שמוצאם מסודאן או מאריתריאה, שכן לשתי מדינות אלה אין להחזירם, מתוך הכרה בסיכון לחייהם. כתשעים אחוז מהמכונים "מסתננים" המגיעים לישראל הם מסודאן או מאריתריאה. בעתירה מצוטט הראל לוקר, מנכ"ל משרד ראש הממשלה, שאמר: "מתוך 62 אלף מסתננים, קודם כול רובם מצפון סודאן ואריתריאה. למדינות האלה אי אפשר להרחיק מסתננים, לגרש, מכיוון שצפויה להם שם סכנת חיים, וישראל חתומה על אמנות בין-לאומיות, ושני תנאים מצטברים כדי להרחיק מסתננים, אחד שהמדינה תסכים לקלוט אותם ושתיים שאין שם סכנת חיים".

בעתירה נכתב כי ארבעת העותרים הראשונים, מאריתריאה, הוחזקו במשך חודשים בסיני אצל קבוצות מבריחים במטרה לסחוט כפור ממשפחותיההם ועברו עינויים. שתיים מהם (אם ובתה בת שנה) לא תיכננו להגיע לישראל מעולם, אלא נחטפו מסודן למטרות סחר.

העתירה מציינת, כי למבקשי מקלט מסודאן ומאריתריאה אין גישה להליך שבו יבררו את מעמדם כפליטים, וכי שיעורי ההכרה בעולם במבקשי מקלט אריתריאים הוא 84.5 אחוז וסודאנים – 74.4 אחוז. היא מפרטת את הנהלים הבין לאומיים בנושא, לפיהם בין השאר "מעצר של מבקש מקלט אינו יכול לשמש אמצעי לענישתו בגין כניסה או שהייה במדינה ללא היתר, או כאמצעי הרתעה, וכי אין לעצור מבקשי מקלט למטרת גירוש, משום שכל עוד בקשתם למקלט לא הוכרעה אין לגרשם".

בנוגע לסעיף המונה ארבע עילות לשחרור מהמעצר "במקרים חריגים" העותרים טוענים כי הוא קובע "קונספציה הפיכה ובלתי חוקתית, לפיה הכלל הוא המעצר והשחרור הוא החריג שבחריג". הם מצטטים מפסק דין שכתב נשיא בית המשפט לשעבר, אהרן ברק: "החירות היא הכלל, והמעצר ללא משפט הוא החריג".

סעיף אחר מאפשר מעצר ללא הגבלת זמן של מי שהוגשה חוות דעת לגבי פעילות המתקיימת במדינתו או באזור מגוריו. הוא מתייחס למעשה למבקשי המקלט מסודן, שהיא מדינת אויב. הסעיף הזה יאפשר מעצר לא מוגבל שלהם רק בשל מוצאם. העותרים כותבים: "סעיף זה מהווה חידוש מסוכן… באשר הוא מאפשר להחזיק במעצר מנהלי ללא הגבלת זמן אדם אשר אין לגביו כל ראיה בדבר מעורבות אישית בפעילות ביטחונית עוינת".

הם מצטטים פסקי דין קודמים שבהם נקבע כי צריכה להתקיים "מסוכנות אינדיבידואלית" לצורך מעצר מנהלי. כמו כן מעצר של מבקש מקלט רק בשל מדינת מוצאו אסורה על פי אמנות בין-לאומיות, שעליהן ישראל חתומה.

העתירה ממשיכה ועוסקת בחוסר המידתיות של החוק, בכך שהוא חל גם על קטינים, בנזק הצפוי להיגרם לכלואים, ובשאלה אם הרתעה של אחרים מלהגיע לישראל היא תכלית ראויה למעצר מנהלי ממושך. בסיום העותרים מבקשים מבית המשפט כי יבטל את תיקון מס' 3  (החוק החדש) במלואו משום ש"הפגמים החוקתיים בחוק הם מקיפים ועמוקים".

[related-posts]

כתבות אחרונות באתר

error: התוכן באתר מגפון ניוז מוגן
דילוג לתוכן