Skip to content

"פיפטי פיפטי פטפטי" בתיאטרון דימונה: האומץ לחלום

אנרגיה טובה, הרבה שמחת חיים וישראל קטורזה הם סיבה טובה לראות את ההצגה, שאינה מושלמת, אבל מספקת בידור טוב ולא יומרני

"פיפטי פיפטי פטפטי" בתיאטרון דימונה: האומץ לחלום

אנרגיה טובה, הרבה שמחת חיים וישראל קטורזה הם סיבה טובה לראות את ההצגה, שאינה מושלמת, אבל מספקת בידור טוב ולא יומרני

 

דו"ח המבקר ירמי עמיר / הצגת בכורה

 

★★★★★

במערכון הנודע של הגששים הם רוצים להקים קפיטריה בטבריה. בהצגה "פיפטי פיפטי פיפטי "של תיאטרון דימונה גיבורי המחזה רוצים להקים ים באמצע עיר רחוקה במדבר. הם מחפשים אקשן כדי להציל את העיר ממגיפת השיעמום. הים הוא האטרקציה, שתישאר שם תמיד. מכאן מתחילה קומדיה אבסורדית של טעויות.

דמויות סטריאוטיפיות. קטורזה. צילום: ישעיה פיינברג

אבל "פיפטי פיפטי פיפטי ", שכתבו נעמה שפירא וביים נתן דטנר, אינה רק קומדיה. היא סיפור על האומץ לחלום ולא לאבד תקווה. כאשר דווקא מתוך המצוקה נוצרים הדברים הכי יפים.

לדעתי לא נכון לשפוט את ההצגה כפי ששופטים הצגות של תיאטרון רפרטוארי כמו הבימה או הקאמרי. תיאטרון דימונה הוא תיאטרון חברתי, שמטרתו לתת ביטוי לפריפריה. מבחינה זו ההצגה היא במקום הנכון ובזמן הנכון.

מצד שני אני לא עושה הנחות למחזה, לבימוי ולמשחק. המחזה נחמד, הסיפור משעשע, אבל הדרמה כמעט לא קיימת והדמויות סטריאוטיפיות באופן מובהק. מדובר באוסף של קטעים, שלא מתחברים באמת למחזה שלם. הבימוי של דטנר שומר על קצב ועל הומור, והשחקנים מלאי אנרגיה ושמחת חיים, ומעוררים הרבה סימפטיה.

ים באמצע המדבר. צילום: ישעיה פיינברג

ישראל קטורזה בתפקיד הראשי עושה את מה שהוא יודע הכי טוב לעשות: להצחיק. במהלך ההצגה חשבתי, שיהיה מעניין לראות את קטורזה בתפקיד דרמטי. שקספירי למשל. יש לו את כל הנתונים להצליח.

"פיפטי פיפטי פיפטי", למרות שאינה הצגה מושלמת, היא משב רוח מרענן בימים לוהטים אלה. בידור טוב ולא יומרני.

 

 

דו"ח המבקר ירמי עמיר / הצגת בכורה

 

★★★★★

במערכון הנודע של הגששים הם רוצים להקים קפיטריה בטבריה. בהצגה "פיפטי פיפטי פיפטי "של תיאטרון דימונה גיבורי המחזה רוצים להקים ים באמצע עיר רחוקה במדבר. הם מחפשים אקשן כדי להציל את העיר ממגיפת השיעמום. הים הוא האטרקציה, שתישאר שם תמיד. מכאן מתחילה קומדיה אבסורדית של טעויות.

דמויות סטריאוטיפיות. קטורזה. צילום: ישעיה פיינברג

אבל "פיפטי פיפטי פיפטי ", שכתבו נעמה שפירא וביים נתן דטנר, אינה רק קומדיה. היא סיפור על האומץ לחלום ולא לאבד תקווה. כאשר דווקא מתוך המצוקה נוצרים הדברים הכי יפים.

לדעתי לא נכון לשפוט את ההצגה כפי ששופטים הצגות של תיאטרון רפרטוארי כמו הבימה או הקאמרי. תיאטרון דימונה הוא תיאטרון חברתי, שמטרתו לתת ביטוי לפריפריה. מבחינה זו ההצגה היא במקום הנכון ובזמן הנכון.

מצד שני אני לא עושה הנחות למחזה, לבימוי ולמשחק. המחזה נחמד, הסיפור משעשע, אבל הדרמה כמעט לא קיימת והדמויות סטריאוטיפיות באופן מובהק. מדובר באוסף של קטעים, שלא מתחברים באמת למחזה שלם. הבימוי של דטנר שומר על קצב ועל הומור, והשחקנים מלאי אנרגיה ושמחת חיים, ומעוררים הרבה סימפטיה.

ים באמצע המדבר. צילום: ישעיה פיינברג

ישראל קטורזה בתפקיד הראשי עושה את מה שהוא יודע הכי טוב לעשות: להצחיק. במהלך ההצגה חשבתי, שיהיה מעניין לראות את קטורזה בתפקיד דרמטי. שקספירי למשל. יש לו את כל הנתונים להצליח.

"פיפטי פיפטי פיפטי", למרות שאינה הצגה מושלמת, היא משב רוח מרענן בימים לוהטים אלה. בידור טוב ולא יומרני.

 

כתבות אחרונות באתר

error: התוכן באתר מגפון ניוז מוגן
דילוג לתוכן