מהם הגורמים שמובילים לעודף גברים או עודף נשים באוכלוסיה?

ביולוגים, דמוגרפים וחוקרים נוספים משתמשים במושג "יחס מינים" כדי לתאר את היחס בין זכרים ונקבות ברגע הלידה, או אפילו בזמן ההתעברות. גברים ונשים לא נולדו שווים ולא מתים שווים, והשאלה היא למה?

מהם הגורמים שמובילים לעודף גברים או עודף נשים באוכלוסיה?

ביולוגים, דמוגרפים וחוקרים נוספים משתמשים במושג "יחס מינים" כדי לתאר את היחס בין זכרים ונקבות ברגע הלידה, או אפילו בזמן ההתעברות. גברים ונשים לא נולדו שווים ולא מתים שווים, והשאלה היא למה?

שני המאמרים האחרונים שלי – בסביבה של עודף נשים, יותר נשים יבחרו בקריירה רווחית  וכשיש בסביבה מעט נשים, גברים יבזבזו יותר ויחסכו פחות – עסקו בצורה שגברים ונשים מגיבים ליחס שונה ביניהם באוכלוסייה מסוימת, מה שנקרא יחס מינים אופרציונלי, או operational sex ratio. היחס הזה משפיע על ההתנהגויות של האנשים באוכלוסיות בוגרות, בעיקר כשהתחרות המינית נמצאת בשיאה, והוא בא לידי ביטוי בצורות שונות בהתאם ליחס המשתנה ולמין, הכל במטרה למקסם את ההצלחה הרבייתית ולמצוא בן או בת זוג מוצלחת.

המחקרים שסקרתי עסקו בהחלטות כלכליות ובהשפעות השונות של היחס במצב נתון. אלו השפעות לא מודעות, אבל כאלו שנובעות מעקרונות אבולוציוניים שבאים לידי ביטוי בצורה נרחבת אצל בעלי חיים אחרים שמתרבים בצורה זוויגית. שאלה אחת, שאין עליה תשובה מוחלטת, היא למה בעצם מתקיים יחס שונה כזה בין גברים ונשים. מהם הגורמים האפשריים שמובילים לעודף גברים או נשים?

גברים ונשים
אבולוציה בנויה על תחרות בין פרטים באוכלוסיה (צילום: FreeDigitalPhotos.net)

כמובן, כשמסתכלים על אוכלוסיות קטנות-יחסית של ערים, יש הרבה סיבות ספציפיות שעשויות למשוך או להרתיע גברים או נשים מלבוא לגור במקום (מזג אוויר, עבודות שמותאמות יותר לאחד המינים וכו’). כשעוסקים באוכלוסיות גדולות, זה פחות רלוונטי אבל עדיין קיים. גברים ונשים לא נולדו שווים ולא מתים שווים, והשאלה היא למה?

נולדים יותר בנים מבנות, בין 102-105 בנים על כל 100 בנות, אך היחס מתהפך

ביולוגים, דמוגרפים וחוקרים נוספים משתמשים במושג "יחס מינים" כדי לתאר את היחס בין זכרים ונקבות ברגע הלידה, או אפילו בזמן ההתעברות. הנתון הזה חשוב מאוד בהקשרים שונים, ובעיקר מאפשר לעקוב אחרי השינויים שמתרחשים במהלך החיים. אצל בני אדם, באופן גורף בלי קשר לתרבות או לאוכלוסיה, נולדים ברוב המקרים יותר בנים מבנות, בין 102-105 בנים על כל 100 בנות (תלוי במקום ובתקופה). בשלב מסוים היחס הזה מתהפך, ויש יותר נשים מגברים. לא במפתיע ההיפוך הזה נעשה לאחר שהגברים מגיעים לגיל 20 בערך, שנות שיא בתחרות התוך-מינית הגברית, שנים שמאופיינות במותם של גברים רבים. זה אולי נשמע דרמטי מדי, אבל גברים בשיא הפוריות המינית מתים בשיעורים גדולים יותר כתוצאה מאלימות, בעיקר כזו מצד גברים אחרים, וגם מתאונות ומחלות. בגיל 65 ומעלה ישנם רק 70 גברים על כל 100 נשים, הבדל עצום (אתם יכולים להסתכל בנתונים האלה ממפקדי התושבים בארה”ב). בממוצע, לאורך כל החיים, יש בערך 97 גברים לכל 100 נשים.

נשאלת השאלה, למה שלא יהיו יותר נקבות, כי הרי מספיק מספר קטן
של גברים כדי לספק את כל הנקבות, לא?

 לפני שנמשיך הלאה שווה להתעכב על התופעה שנראית מובנת מאליה, אבל אינה טריוויאלית כלל ועיקר. למה אצל כמעט כל בעלי החיים המתרבים בצורה מינית, יחס המינים קרוב להיות 1:1? למה שלא יהיו יותר זכרים או יותר נקבות? במיוחד נשאלת השאלה, למה שלא יהיו יותר נקבות, כי הרי מספיק מספר קטן של גברים כדי לספק את כל הנקבות, לא?

התשובה לכך נעוצה בעובדה שהברירה הטבעית לא עובדת לטובת הקבוצה או מנסה לשמור על מאזן אקולוגי מושלם באוכלוסיה. אבולוציה בנויה על תחרות בין פרטים באוכלוסיה, תחרות תוך- מינית ובין-מינית, שבסופו של דבר גורמת למספר הזכרים והנקבות להיות שווה זה לזה.

איך זה עובד בדיוק? דמיינו מצב שבו יש יותר נקבות מזכרים באוכלוסיה מסוימת ויש מעט לידות של זכרים. כל זכר באוכלוסיה יהנה מיתרון על פני הנקבות, כי יהיו לו הרבה יותר אפשרויות למצוא בת זוג ולהתרבות. אם יש שתי נקבות על כל זכר, זה אומר שלכל זכר יהיו בממוצע שתי בנות זוג. הורים שיולידו זכרים ייהנו לפיכך מיתרון על פני הורים שמולידים נקבות, מפני שלצאצא שלהם יהיה יותר הזדמנויות להתרבות. זה יגרום לעלייה במספר הזכרים, והגנים שמפיקים זכרים יתרבו באוכלוסייה ככל שייוולדו יותר זכרים. ככל שהיחס בין הזכרים לנקבות יתקרב לכזה של 1:1, היתרון של הזכרים יקטן, עד שיתבטל לגמרי ביחס שווה. הטיעון הזה עובד באותה מידה בכיוון ההפוך, אם יש יותר זכרים באוכלוסיה. בסופו של דבר, רק במצב של חצי-חצי האוכלוסיה מגיעה לאיזון אקולוגי, איזון שנובע מתחרות בין הפרטים השונים (הביולוג הנודע פישר היה זה שניסח לראשונה את ההסבר הזה במונחים של תחרות).

שינויים ביחס בין המינים מתרחשים לעיתים קרובות לאחר מלחמות

נחזור כעת לשאלה למה במקרים מסוימים האיזון הזה מופר. מחקרים מראים ששינויים ביחס בין המינים מתרחשים לעיתים קרובות לאחר מלחמות שבהן נהרגים הרבה אנשים, בעיקר גברים. אחרי מלחמת העולם הראשונה למשל, חלה עלייה במספר הבנים שנולדו במדינות שנלחמו במלחמה, כמו גרמניה, אוסטריה, צרפת ובריטניה. לעומת זאת, לא חל שינוי ביחס הזה במדינות שלא השתתפו במלחמה, כמו ספרד, דנמרק, נורבגיה ושוודיה. לאחר מלחמת העולם השנייה, הבייבי בומרס המפורסמים הולידו יותר בנים מבנות (בשיעורים גדולים יותר מהשיעורים הרגילים, שגם ככה כאמור גדולים קצת יותר). האם האבולוציה גורמת לנשים ללדת יותר בנים מפני שהן קולטות מהסביבה שיש מחסור בגברים, ולכן, בדיוק כמו בטיעון שלעיל, יש יתרון ללידת בנים? איך בדיוק עובד המנגנון הזה? אלו שאלות שאין עליהן עדיין תשובה, אבל הסטטיסטיקות לא משקרות.

מנגנון אבולוציוני אחד שמסביר למה יש לפעמים יחס שונה של גברים ונשים, נקרא היפותיזת טריברס-וילארד (Trivers-Willard Hyupothesis) מכיוון שמשאבי ההורים מוגבלים, הם לעיתים נדרשים להשקיע בילדים מסוימים ולא אחרים, במודע או שלא במודע. ההגיון האבולוציוני אומר שהורים צריכים להשקיע יותר בילדים שיש להם את הסיכוי הגבוה ביותר להוליד יותר צאצאים, וכך להעביר את הגנים שלהם לדור הבא. אצל בני אדם, עדיף להורים עשירים להשקיע בבנים, כי בנים עשירים יהיו אטרקטיביים יותר ויוכלו למצוא בנות זוג רבות. סטטוס ומעמד כלכלי הם אחד הגורמים החשובים לבחירת בני זוג, וגברים ממעמד גבוה מבוקשים מאוד כבני זוג. מכיוון שאצל גברים גם ככה יש שונות גדולה מאוד בהצלחה הרבייתית של כל אחד ואחד מהם, הורים עשירים ירוויחו הרבה יותר, ויקבלו “החזרים” גדולים יותר להשקעה שלהם אם יפנו את המשאבים לבנים. לעומת זאת, למשפחות עניות יותר עדיף להשקיע בבנות, וזאת מכיוון שגבר עני יתקשה מאוד למצוא בת זוג, בעוד אישה ענייה תתקשה פחות. עדיף להורים להסיט את המשאבים לאישה, שקל לה יותר למצוא בן זוג באופן כללי (כי נשים הן הבררניות יותר בבחירת בני זוג, אחרי הכל). מכיוון שסטטוס של אישה לא מעניין כל כך את הגברים, זה לא יהווה חיסרון עבורה ולא יהווה שיקול משמעותי בבחירה שלה כבת זוג.

ההשערה הזו נבחנה ונמצאה נכונה פעמים רבות אצל חיות אחרות, שבהן להורים יש אופציה להשקיע באחד הצאצאים ולא באחר. אצל בני אדם התוצאות עדיין לא חד משמעיות וטרם ברור אם המנגנון עובד בצורה דומה, אבל מחקר שנעשה לאחרונה בדק את הנושא מזווית מעניינת.

וריאציה מסוימת של היפותיזת טריברס-וילארד הוצעה על ידי חוקר בשם מייארס, שטען כי אמהות שנמצאות בלחץ תזונתי חריף יעדיפו להוליד יותר נקבות, וזאת מכיוון שנקבות באופן כללי צריכות פחות משאבים על מנת להתפתח בהשוואה לזכרים, מה שמעלה את סיכויי השרידה שלהן. אצל בני אדם כמובן בלתי אפשרי לחקור את הנושא בצורה ניסויית מבוקרת, אבל מה שכן אפשר לעשות זה לבחון נתונים של מה שנקרא “ניסויים טבעיים”. אלו אירועים שונים שמתרחשים בעולם בצורה טבעית בלי שחוקרים ניסו לשנות את הסביבה כדי לבחון את ההשערות שלהם, אבל בדיעבד, מאפשרים לבחון השערות ספציפיות. במקרים מסוימים מדובר באסונות טבע או אסונות ידי אדם, שמהווים אירוע שאפשר לבחון מה התרחש לפניו ולאחריו. זה בדיוק מה שהמחקר הנוכחי עשה. הם הסתכלו על נתונים של איזורים שהיו בתקופות קשות של רעב, ובדקו אם אכן נשים הולידו יותר בנות מבנים בתקופת הרעב, בהשוואה לזמנים שלפני ואחרי הרעב.

התקופה שנבחרה למחקר היא הרעב הגדול בסין שהתרחש בין השנים 1958-1961. בתקופה הזו מתו בין 20 ל-45 מיליון סינים מרעב (תלוי את מי שואלים), מסיבות שקשורות לנסיונות הממשל הסיני לתיעוש מהיר, שכלל בין השאר גם שינוע של מיליוני תושבים (אפשר לקרוא על זה פה). הנתונים שהמחקר התבסס עליהם מגיעים ממפקד אוכלוסין גדול שנעשה בשנות ה-80 וכלל ראיונות פנים אל פנים של יותר מ-300 אלף נשים סיניות בנות 15-67. המפקד שאל את הנשים לגבי ההיסטוריה המשפחתית שלהן ובסך הכל בדק את הלידות של יותר מ-800 אלף תינוקות של אותן נשים שהשתתפו במפקד, ושנולדו בין השנים 1929 ל-1982. טווח הזמנים הזה מצוין גם מהבחינה הזו שמדיניות הילד אחד למשפחה, הייתה רק בחיתוליה בשנות ה-80.

המודלים שהחוקרים השתמשו בהם מורכבים למדי, אבל התוצאות די ברורות: בתקופה הראשונה של הרעב, באפריל 1960, חלה ירידה תלולה במספר הבנים שנולדו, כאלו שההריון שלהם החל ביולי 1959. המשמעות היא שהירידה במספר הבנים מתקיימת תקופה מסוימת אחרי שהשלכות הרעב נעשות ברורות יותר. לאחר שהרעב הסתיים, באוקטובר 1963, חלה עלייה תלולה במספר הבנים שנולדו (כאלו שההריון שלהם התחיל בינואר 1963). זה התרחש בערך שנה לאחר סיום הרעב, שזה בערך הזמן שלוקח לנשים לחזור למשקל תקין ובריא אחרי תקופת רעב קשה. ביולי 1965 יש האטה בעלייה במספר הלידות של בנים והפרופורציות חוזרות לאלו שהיו לפני הרעב.

המחקר הזה מראה איך אנשים מגיבים בצורה אדפטיבית לגירויים חיצוניים, במקרה הזה הולדה של יותר בנות למשך תקופת רעב. השינויים הללו הם תוצר של מנגנונים אבולוציוניים רבי עוצמה, כאלו שמשפיעים על אוכלוסיות שלמות, ועדיין, אנשים לא מודעים להם בכלל. זו דוגמה קלאסית למחקר היסטורי אבולוציוני שמאפשר לבחון השערות ספציפיות בקנה מידה גדול. וככל שיש היום יותר ויותר מאגרי מידע גדולים כאלו שנאספו לרוב מסיבות שונות לחלוטין, כך ניתן יהיה לבדוק השערות מהסוג הזה.

אילוסטרציה: FreeDigitalPhotos.net

שני המאמרים האחרונים שלי – בסביבה של עודף נשים, יותר נשים יבחרו בקריירה רווחית  וכשיש בסביבה מעט נשים, גברים יבזבזו יותר ויחסכו פחות – עסקו בצורה שגברים ונשים מגיבים ליחס שונה ביניהם באוכלוסייה מסוימת, מה שנקרא יחס מינים אופרציונלי, או operational sex ratio. היחס הזה משפיע על ההתנהגויות של האנשים באוכלוסיות בוגרות, בעיקר כשהתחרות המינית נמצאת בשיאה, והוא בא לידי ביטוי בצורות שונות בהתאם ליחס המשתנה ולמין, הכל במטרה למקסם את ההצלחה הרבייתית ולמצוא בן או בת זוג מוצלחת.

המחקרים שסקרתי עסקו בהחלטות כלכליות ובהשפעות השונות של היחס במצב נתון. אלו השפעות לא מודעות, אבל כאלו שנובעות מעקרונות אבולוציוניים שבאים לידי ביטוי בצורה נרחבת אצל בעלי חיים אחרים שמתרבים בצורה זוויגית. שאלה אחת, שאין עליה תשובה מוחלטת, היא למה בעצם מתקיים יחס שונה כזה בין גברים ונשים. מהם הגורמים האפשריים שמובילים לעודף גברים או נשים?

גברים ונשים
אבולוציה בנויה על תחרות בין פרטים באוכלוסיה (צילום: FreeDigitalPhotos.net)

כמובן, כשמסתכלים על אוכלוסיות קטנות-יחסית של ערים, יש הרבה סיבות ספציפיות שעשויות למשוך או להרתיע גברים או נשים מלבוא לגור במקום (מזג אוויר, עבודות שמותאמות יותר לאחד המינים וכו’). כשעוסקים באוכלוסיות גדולות, זה פחות רלוונטי אבל עדיין קיים. גברים ונשים לא נולדו שווים ולא מתים שווים, והשאלה היא למה?

נולדים יותר בנים מבנות, בין 102-105 בנים על כל 100 בנות, אך היחס מתהפך

ביולוגים, דמוגרפים וחוקרים נוספים משתמשים במושג "יחס מינים" כדי לתאר את היחס בין זכרים ונקבות ברגע הלידה, או אפילו בזמן ההתעברות. הנתון הזה חשוב מאוד בהקשרים שונים, ובעיקר מאפשר לעקוב אחרי השינויים שמתרחשים במהלך החיים. אצל בני אדם, באופן גורף בלי קשר לתרבות או לאוכלוסיה, נולדים ברוב המקרים יותר בנים מבנות, בין 102-105 בנים על כל 100 בנות (תלוי במקום ובתקופה). בשלב מסוים היחס הזה מתהפך, ויש יותר נשים מגברים. לא במפתיע ההיפוך הזה נעשה לאחר שהגברים מגיעים לגיל 20 בערך, שנות שיא בתחרות התוך-מינית הגברית, שנים שמאופיינות במותם של גברים רבים. זה אולי נשמע דרמטי מדי, אבל גברים בשיא הפוריות המינית מתים בשיעורים גדולים יותר כתוצאה מאלימות, בעיקר כזו מצד גברים אחרים, וגם מתאונות ומחלות. בגיל 65 ומעלה ישנם רק 70 גברים על כל 100 נשים, הבדל עצום (אתם יכולים להסתכל בנתונים האלה ממפקדי התושבים בארה”ב). בממוצע, לאורך כל החיים, יש בערך 97 גברים לכל 100 נשים.

נשאלת השאלה, למה שלא יהיו יותר נקבות, כי הרי מספיק מספר קטן
של גברים כדי לספק את כל הנקבות, לא?

 לפני שנמשיך הלאה שווה להתעכב על התופעה שנראית מובנת מאליה, אבל אינה טריוויאלית כלל ועיקר. למה אצל כמעט כל בעלי החיים המתרבים בצורה מינית, יחס המינים קרוב להיות 1:1? למה שלא יהיו יותר זכרים או יותר נקבות? במיוחד נשאלת השאלה, למה שלא יהיו יותר נקבות, כי הרי מספיק מספר קטן של גברים כדי לספק את כל הנקבות, לא?

התשובה לכך נעוצה בעובדה שהברירה הטבעית לא עובדת לטובת הקבוצה או מנסה לשמור על מאזן אקולוגי מושלם באוכלוסיה. אבולוציה בנויה על תחרות בין פרטים באוכלוסיה, תחרות תוך- מינית ובין-מינית, שבסופו של דבר גורמת למספר הזכרים והנקבות להיות שווה זה לזה.

איך זה עובד בדיוק? דמיינו מצב שבו יש יותר נקבות מזכרים באוכלוסיה מסוימת ויש מעט לידות של זכרים. כל זכר באוכלוסיה יהנה מיתרון על פני הנקבות, כי יהיו לו הרבה יותר אפשרויות למצוא בת זוג ולהתרבות. אם יש שתי נקבות על כל זכר, זה אומר שלכל זכר יהיו בממוצע שתי בנות זוג. הורים שיולידו זכרים ייהנו לפיכך מיתרון על פני הורים שמולידים נקבות, מפני שלצאצא שלהם יהיה יותר הזדמנויות להתרבות. זה יגרום לעלייה במספר הזכרים, והגנים שמפיקים זכרים יתרבו באוכלוסייה ככל שייוולדו יותר זכרים. ככל שהיחס בין הזכרים לנקבות יתקרב לכזה של 1:1, היתרון של הזכרים יקטן, עד שיתבטל לגמרי ביחס שווה. הטיעון הזה עובד באותה מידה בכיוון ההפוך, אם יש יותר זכרים באוכלוסיה. בסופו של דבר, רק במצב של חצי-חצי האוכלוסיה מגיעה לאיזון אקולוגי, איזון שנובע מתחרות בין הפרטים השונים (הביולוג הנודע פישר היה זה שניסח לראשונה את ההסבר הזה במונחים של תחרות).

שינויים ביחס בין המינים מתרחשים לעיתים קרובות לאחר מלחמות

נחזור כעת לשאלה למה במקרים מסוימים האיזון הזה מופר. מחקרים מראים ששינויים ביחס בין המינים מתרחשים לעיתים קרובות לאחר מלחמות שבהן נהרגים הרבה אנשים, בעיקר גברים. אחרי מלחמת העולם הראשונה למשל, חלה עלייה במספר הבנים שנולדו במדינות שנלחמו במלחמה, כמו גרמניה, אוסטריה, צרפת ובריטניה. לעומת זאת, לא חל שינוי ביחס הזה במדינות שלא השתתפו במלחמה, כמו ספרד, דנמרק, נורבגיה ושוודיה. לאחר מלחמת העולם השנייה, הבייבי בומרס המפורסמים הולידו יותר בנים מבנות (בשיעורים גדולים יותר מהשיעורים הרגילים, שגם ככה כאמור גדולים קצת יותר). האם האבולוציה גורמת לנשים ללדת יותר בנים מפני שהן קולטות מהסביבה שיש מחסור בגברים, ולכן, בדיוק כמו בטיעון שלעיל, יש יתרון ללידת בנים? איך בדיוק עובד המנגנון הזה? אלו שאלות שאין עליהן עדיין תשובה, אבל הסטטיסטיקות לא משקרות.

מנגנון אבולוציוני אחד שמסביר למה יש לפעמים יחס שונה של גברים ונשים, נקרא היפותיזת טריברס-וילארד (Trivers-Willard Hyupothesis) מכיוון שמשאבי ההורים מוגבלים, הם לעיתים נדרשים להשקיע בילדים מסוימים ולא אחרים, במודע או שלא במודע. ההגיון האבולוציוני אומר שהורים צריכים להשקיע יותר בילדים שיש להם את הסיכוי הגבוה ביותר להוליד יותר צאצאים, וכך להעביר את הגנים שלהם לדור הבא. אצל בני אדם, עדיף להורים עשירים להשקיע בבנים, כי בנים עשירים יהיו אטרקטיביים יותר ויוכלו למצוא בנות זוג רבות. סטטוס ומעמד כלכלי הם אחד הגורמים החשובים לבחירת בני זוג, וגברים ממעמד גבוה מבוקשים מאוד כבני זוג. מכיוון שאצל גברים גם ככה יש שונות גדולה מאוד בהצלחה הרבייתית של כל אחד ואחד מהם, הורים עשירים ירוויחו הרבה יותר, ויקבלו “החזרים” גדולים יותר להשקעה שלהם אם יפנו את המשאבים לבנים. לעומת זאת, למשפחות עניות יותר עדיף להשקיע בבנות, וזאת מכיוון שגבר עני יתקשה מאוד למצוא בת זוג, בעוד אישה ענייה תתקשה פחות. עדיף להורים להסיט את המשאבים לאישה, שקל לה יותר למצוא בן זוג באופן כללי (כי נשים הן הבררניות יותר בבחירת בני זוג, אחרי הכל). מכיוון שסטטוס של אישה לא מעניין כל כך את הגברים, זה לא יהווה חיסרון עבורה ולא יהווה שיקול משמעותי בבחירה שלה כבת זוג.

ההשערה הזו נבחנה ונמצאה נכונה פעמים רבות אצל חיות אחרות, שבהן להורים יש אופציה להשקיע באחד הצאצאים ולא באחר. אצל בני אדם התוצאות עדיין לא חד משמעיות וטרם ברור אם המנגנון עובד בצורה דומה, אבל מחקר שנעשה לאחרונה בדק את הנושא מזווית מעניינת.

וריאציה מסוימת של היפותיזת טריברס-וילארד הוצעה על ידי חוקר בשם מייארס, שטען כי אמהות שנמצאות בלחץ תזונתי חריף יעדיפו להוליד יותר נקבות, וזאת מכיוון שנקבות באופן כללי צריכות פחות משאבים על מנת להתפתח בהשוואה לזכרים, מה שמעלה את סיכויי השרידה שלהן. אצל בני אדם כמובן בלתי אפשרי לחקור את הנושא בצורה ניסויית מבוקרת, אבל מה שכן אפשר לעשות זה לבחון נתונים של מה שנקרא “ניסויים טבעיים”. אלו אירועים שונים שמתרחשים בעולם בצורה טבעית בלי שחוקרים ניסו לשנות את הסביבה כדי לבחון את ההשערות שלהם, אבל בדיעבד, מאפשרים לבחון השערות ספציפיות. במקרים מסוימים מדובר באסונות טבע או אסונות ידי אדם, שמהווים אירוע שאפשר לבחון מה התרחש לפניו ולאחריו. זה בדיוק מה שהמחקר הנוכחי עשה. הם הסתכלו על נתונים של איזורים שהיו בתקופות קשות של רעב, ובדקו אם אכן נשים הולידו יותר בנות מבנים בתקופת הרעב, בהשוואה לזמנים שלפני ואחרי הרעב.

התקופה שנבחרה למחקר היא הרעב הגדול בסין שהתרחש בין השנים 1958-1961. בתקופה הזו מתו בין 20 ל-45 מיליון סינים מרעב (תלוי את מי שואלים), מסיבות שקשורות לנסיונות הממשל הסיני לתיעוש מהיר, שכלל בין השאר גם שינוע של מיליוני תושבים (אפשר לקרוא על זה פה). הנתונים שהמחקר התבסס עליהם מגיעים ממפקד אוכלוסין גדול שנעשה בשנות ה-80 וכלל ראיונות פנים אל פנים של יותר מ-300 אלף נשים סיניות בנות 15-67. המפקד שאל את הנשים לגבי ההיסטוריה המשפחתית שלהן ובסך הכל בדק את הלידות של יותר מ-800 אלף תינוקות של אותן נשים שהשתתפו במפקד, ושנולדו בין השנים 1929 ל-1982. טווח הזמנים הזה מצוין גם מהבחינה הזו שמדיניות הילד אחד למשפחה, הייתה רק בחיתוליה בשנות ה-80.

המודלים שהחוקרים השתמשו בהם מורכבים למדי, אבל התוצאות די ברורות: בתקופה הראשונה של הרעב, באפריל 1960, חלה ירידה תלולה במספר הבנים שנולדו, כאלו שההריון שלהם החל ביולי 1959. המשמעות היא שהירידה במספר הבנים מתקיימת תקופה מסוימת אחרי שהשלכות הרעב נעשות ברורות יותר. לאחר שהרעב הסתיים, באוקטובר 1963, חלה עלייה תלולה במספר הבנים שנולדו (כאלו שההריון שלהם התחיל בינואר 1963). זה התרחש בערך שנה לאחר סיום הרעב, שזה בערך הזמן שלוקח לנשים לחזור למשקל תקין ובריא אחרי תקופת רעב קשה. ביולי 1965 יש האטה בעלייה במספר הלידות של בנים והפרופורציות חוזרות לאלו שהיו לפני הרעב.

המחקר הזה מראה איך אנשים מגיבים בצורה אדפטיבית לגירויים חיצוניים, במקרה הזה הולדה של יותר בנות למשך תקופת רעב. השינויים הללו הם תוצר של מנגנונים אבולוציוניים רבי עוצמה, כאלו שמשפיעים על אוכלוסיות שלמות, ועדיין, אנשים לא מודעים להם בכלל. זו דוגמה קלאסית למחקר היסטורי אבולוציוני שמאפשר לבחון השערות ספציפיות בקנה מידה גדול. וככל שיש היום יותר ויותר מאגרי מידע גדולים כאלו שנאספו לרוב מסיבות שונות לחלוטין, כך ניתן יהיה לבדוק השערות מהסוג הזה.

אילוסטרציה: FreeDigitalPhotos.net

כתבות אחרונות באתר

error: התוכן באתר מגפון ניוז מוגן
דילוג לתוכן