ריח כזה מיוחד במינו לא הרחתי ממש מזמן. זה היה כל כך מרגש, שהתחלתי לרוץ, הגעתי לשיחים, ואושר רב מילא אותי עד שהתחלתי לנבוח. קינג ניסה לקרוא לי, אבל אני - כפי שג'ין אומרת - שומע רק אם אני מריח נקניק. יומנו של ג'ורג', הפרק השמיני
פחות מדקהזמן קריאה: דקות
הפרק הראשון: תחילתה של ידידות מופלאה?
הפרק השני: אני כלב רחוב ממוצא אמריקני
הפרק השלישי: האיש הנחמד שנכנס מהחלון כדי לשחק איתי
הפרק הרביעי: אפרטהייד! זה מה שזה. אבל יש לי חלום
הפרק החמישי: תפריט טעימות: בין עץ דובדבן לחמין של שבת
הפרק השישי: הרפתקאות בפארק: מפגש עם פרחח עירוני
הפרק השביעי: "אני תורם אותו, הוא יהיה כלב שמירה נהדר"
לאחר האירוע המצער עם דלת הדובדבן, קיבלתי העברה לחדר אחר בבית, הסטאדי. מעתה זה יהיה המקום בו אניח את ראשי בלילה. הפוטון הוכרז רשמית כמיטה שלי. אני חושב שזה הישג יפה בהתחשב בנסיבות.
אתמול עליתי על דבר חדש: גיליתי שאם אני מרים את רגלי הקדמיות על משטח השיש במטבח, אני מגיע למתחם שבו הם מכינים את האוכל שלהם. קינג, בעל טוב, מכין כל יום לג'ין ולעצמו סנדביץ' לעבודה. מושקע, עם נקניק, עגבניה, קצת מיונז, ותמיד בלחמנייה טרייה וחמה. לאחר מספר ימי מעקב, גיליתי שיש לי חלון זמן בן חמש שניות להתנפל על הסנדביץ' הגמור לפני שהוא נארז. בשניות הללו מפנה קינג את גבו ליצירתו ומחזיר את הפרודוקטים למקרר.
קינג אומר תמיד שטיימינג זה כל הסיפור, ואיך שהוא הפנה את גבו, קפצתי על השיש – והלחמנייה נפלה בחלקי. כה זריז הייתי, שקינג אפילו לא ראה אותי, ואני, פי מלא בלחמנייה, התחבאתי מחוץ להישג ידו, מתחת לשולחן. הלחמנייה היתה גדולה פי שלושה מחלל הפה שלי, אבל אני בלעתי אותו בביס אחד. קינג ידוע כאחד המוציא אוכל מפי כלביו.
היה זה יום ראשון בבוקר, ונראה שקינג היה קצת עייף. כשראה רק סנדביץ' אחד על השיש, מלמל "מה, הכנתי רק אחד?". הוא הסתכל לעברי, אבל הסנדביץ' כבר היה בין הוושט לקיבה. "טוב, הג'ינג'ית תעשה דיאטה היום", אמר ומשך בכתפיו.
יצאנו לכיוון הפארק. הבוקר הגענו מוקדם במיוחד, לפני שהפרחחים מתעוררים. באמצע הדרך לאחר שהרחתי חצי פארק ולמדתי מי היה בו ב-24 השעות האחרונות, אפי הריח ריח ילדות מוכר.
ריח כה מיוחד לא הרחתי זמן רב. זה היה כה מרגש, שהתחלתי לרוץ, הגעתי לשיחים, ואושר רב מילא אותי עד שהתחלתי לנבוח. קינג ניסה לקרוא לי, אבל אני – כפי שג'ין אומרת – שומע רק אם אני מריח נקניק.
קינג המשיך ללכת בכיוון אחר, ולא היתה לי ברירה אלא ללכת ולקרוא לו. עד שהבין עברו מספר דקות, אבל בסוף הוא הלך אחריי לשיחים. עמדתי בגאווה לצד מציאתי וקינג התיישב לידי ושיבח אותי. "אתה הכלב הכי החכם בעולם", אמר.
קינג הרים את הייצור בזהירות. הוא נראה די קטן, שחור עם כתם לבן על הצוואר. הוא לא נראה מפוחד. לא היו עליו חגורה או רצועה, ולא היתה נפש חיה בפארק. לדברי קינג, מישהו בטח זרק אותו. קינג אמר לי פעם שהוא יזרוק אותי, אבל הערכתי שזה סוג של חוש הומור. עתה למדתי שיש הולכים על שתיים שבאמת זורקים הולכים על ארבע.
קינג לקח אותו למזרקה שישתה קצת מים וניקה את פרוותו. חיכינו רבע שעה במקום, אך אף אחד לא בא, אז חזרנו הביתה. קינג העיר את ג'ין. כשראתה אותו שאלה: "מה, הצלחת למצוא מישהו שהסכים להחליף את החמוד הזה בג'ורג'?".
"ג'ורג' מצא אותו בפארק", אמר בגאווה קינג, "נראה שמישהו זרק אותו".
מוזר איך שגדולים מתלהבים מחסרי הישע, שכן הזוג החל לריב ביניהם מי יחזיק אותו. אותי אף אחד כבר לא מחזיק. קינג רמז שיש לזה קשר למשקלי, שהגיע באתה תקופה ל-35 ק"ג.
לאחר קרב לא קטן, ג'ין הצליחה לשים את ידה על הקטן וסירבה לעזוב אותו. "איזה חמוד, איזה מקסים, איזה יפה, נקרא לו יוסי". ברגע הזה הייתי מוכרח להתערב, אז נבחתי וקפצתי על ג'ין. "כן, גם אתה יפה, אותך אני הכי אוהבת", אמרה. זה הרגיע אותי מעט. אבל עדיין לא ידעתי אם אני אמור להיות שמח או עצוב מהייצור החדש.
ג'ין נתנה לו קצת קוטג' עם הגרגירים שלי בצלחת שלי. אני לא טיפוס קנאי מטבעי, אבל זה קצת הפריע לי, אז תחבתי את ראשי לצלחת. קינג הוציא אותו בכוח ושיחד אותי בשתי חתיכות נקניק. זוג "האמהות תרזה" רחצו וייבשו אותו. קינג אמר שייקח אותו לקובי הווטרינר. אני הצטרפתי.
"מי זה?" שאל קובי.
"ג'ורג' מצא אותו בפארק הבוקר ככה בלי רצועה בלי כלום, נראה שמישהו רצה להיפטר ממנו".
קובי בחן אותו בקפידה, והכריז עליו כמעורב בן שלושה חודשים, וחשוב מזה – בת!
"גודל כפות רגליה מרמז שהיא תהיה יותר גדולה מג'ורג", אמר. הוא נתן לה כדורים נגד תולעים ושלח אותנו לדרכנו. קינג תלה פתק בחלון שנמצאה כלבה וגם צלצל לווטרינר העירוני והודיע לו על כך, אולי במקרה מישהו יחפש אותה.
המשך: "בוא נלך, לא ראינו לא שמענו ולא הרחנו כלום"