שִׁשִׁיר: שירה בשישי – המשוררת שרה פרידלנד בן ארזה

תזה

אוֹמֶרֶת

לִבְלֹעַ אוֹתִי

שֶׁהָיִיתִי הוֹרָתָהּ

עַתָּה אֲנִי סַדְרָנִית זוּטָרָה

בְּמְחִילּוׄתֶיהָ

גַּפֶּיהָ מִתְרַבִּים

כָּל אֶצְבַּע וְאֶצְבַּע יָד

וְכָל יָד מְשַׁלַּחַת בִּי

צִפָּרְנַיִם מַלְאֲכֵי רָעִים

לְהַלְקוֹת

*

אֵשֶׁת

שֶׁאֵדַע אוֹתָךְ

אַתְּ צוֹבֶטֶת בִּקְרָבַי.

.

עֻבָּרָה דִּמִּיתִיךְ

סוּמֵּאת וּסְמוּיָה וּשְׁרוּיָה,

וְאַתְּ מִתְעַקֶּשֶׁת לִתְבֹּעַ

אֲבָהוּת עָלַי:

"מִזַּרְעִי בָּאת, לֹא פָּחוֹת, חוֹקֶרֶת מְלֻמָּדָה,

מִירִיקַת נִקְמָתִּי בָּאת.

דְּעִי, זַרְעִי הוּא הַנּוֹטֵף בְּקֻלמוׄסֵךְ".

.

ב

יְדַעְתִּיךְ -

בַּת שְׁתֵּים-עֶשְׂרֵה אוֹ שְׁלֹשׁ-עֶשְׂרֵה

הִינוּמָה גַּסָּה מְכַסָּה חֶרְדָּתֵךְ מֵעֵינַיִם

שֶׁלֹּא הוּטַבְתְּ בָּהֶן.

פֶּסַח שֶׁל אַרְבַּע עֶשְׂרֵה אוּלַי חֲמֵשׁ-עֶשְׂרֵה

בֵּין אוֹתִיּוֹת שַ"ס וִילְנָה, מַתְּנַת אָבִיךְ,

מִתְגַּנְדֶּרֶת תּוֹלַעַת אַחַת שֶׁאֵין לִרְאוֹתָהּ בְּלֹא זְכוּכִית מַגְדֶּלֶת,

אֵשׁ זוֹחֶלֶת בֵּין הָאוׄתִיוׄת.

חָמֵץ דִּמָּה בְּחוׄרַיִךְ.

בֵּין אֶצְבָּעֵךְ שְׂרוּטַת נִקָּיוֹן לְבֵין טַבַּעַת הַקִּדּוּשִׁין

שָׁם נִדְחַק שֶׁמֶץ מִזֻהֲמָתוׄ שֶׁל עָרֵל.

חָמֵץ בְּסִדְקֵי בִּכְיֵךְ

וְהוּא כֹּהֵן לְאֵל עֶלְיוֹן.

.

מֵאָה קְרָעִים לְהִינוּמָתֵךְ

שֻׁלְּחוּ לְפִתְחֵיהֶם שֶׁל מֵאָה רַבָּנִים בִּקְהִלּוֹת קׄדֶּשׁ.

אַחַת אַתְּ בְּתוּלָה וּמְחֻלָּלָה.

שִׁבְעָה בְּלָאֵי חֲלוּקִים אֲפֹרִים תַּעְטִי,

וְעֶגְלַת תִּינוֹקוֹת מְלֵאַת עִתּוֹנִים תִּגְרְרִי לְהִשְׁתַּגֵּעַ.

מֵאָה רַבָּנִים וְרַב, זׄךְ וּזְחִיחוּת.

אַחַת אַתְּ בָּרָה וְזׄעֲמָה.

.

מֵאָה וּמַשֶׁהוּ שָׁנִים הוּדַק זַעְמֵךְ הֵיטֵב,

נֶחְפַּן בְּדָגֵשׁ אָבוּד אֶחָד בְּכוֹתֶרֶת סִפְרוֹ שֶׁל הַצַּדִּיק.

מֵאָה וּמַשֶׁהוּ שָׁנִים הִמְתִּין שָׁם.

.

לְהִתְעַבֵּר בִּי.

.

ג

שָׁנִים אֳנִי מַצְמִידָה רַגְלַי, רֶגֶל יְשָׁרָה

לְהַעְרִיצוֹ וּלְהַקְדִּישׁוֹ וּלְצָדְקוֹ בְּמַקְהֵלַת אֲבוֹתַי.

שָׁנִים מֵאֲחוֹרֵי שְׂפָמֵיהֶם עִמָּם הִמְהַמְתִּי:

קָדוֹשׁ-צָדוׄשׁ-צָדוׄק

צָדוׄק-קָדוׄק-קָדוֹשׁ

מִטַּלְטֶּלֶת בְּנַדְנֵדַת אוֹתִיּוֹת.

כְּאַחַד הַלּוּלָבִים מֵאַחַר הַמְּחִצָּה נַעְנוּעֵי גּוּפִי,

וְקוֹלִי כָּבוּשׁ נֻסָּח שֶׁל יִרְאָה

לְהַעְרִיצוֹ וּלְהַקְדִּישׁוֹ וּלְצָדְקוֹ

.

עַד שֶׁקָּם עָלַי הַדָּגֵשׁ.

מִכּוֹתֶרֶת סִפְרוֹ שֶׁל הַצַּדִּיק גָּח לִתְבֹּעַ.

בְּטַבּוּרִי דִּגְדֵּג,

וְחֶרְדַּת גְּבָהִים וּתְהוׄמוֹת

שֶׁאֵין לָהּ בְּלִימָה

בִּקְרָבַי שִׁלַּח.

.

פִּתַּח הַדָּגֵשׁ וְהֵנֵּץ בְּבִטְנִי,

שָׁם, בְּחֶדְוָה תַּתָאָה, לְעֻמָּתוֹ הִדְהֲדָה

מְטֻטֶּלֶת בְּקָעוֹת שְׁחֹרוֹת.

.

צָנַח עִמִּי נֻסַּח הַקְּדֻשָּׁה, הַצְּדוּקָה,

וַאֲנִי עִמּוֹ צָמַּקְתִּי לִנְקֻדָּה,

וָאֵדַע:

    עִמָּךְ אָנֹכִי בְּחֶרְפָּה.

**

רבים מן השירים בספר השירים "אָנָּא בַשֵּם" של המשוררת שרה פרידלנד בן ארזה הם "שירי קודש", קרי שירים שמתכתבים בצורה כזו או אחרת עם טקסטים יהודים קאנוניים או נוגעים לאורח החיים היהודי; כמעט ואין אצלה "שירים של יום חולין", שירים שיכולים לדבר לאדם הממוצע, בין אם הוא מקיים אורח חיים דתי ובין אם לאו. מהבחינה הזו, לדעתי הספר "אנא בשם" מוחמץ מעט.

שני השירים שהבאתי למעלה ("תזה" ו"אשת") הם לכן חורגים מעט מן השורה. שני השירים מופיעים במקומות שונים בספר, תחת שני "שערים" שונים, אך ברי כי הם מתכתבים זה עם זה: פרידלנד בן ארזה כתבה את עבודת התזה שלה על רבי צדוק הכהן מלובלין (סוף המאה התשע-עשרה, פולין), אחד ההוגים היהודים המקוריים ביותר בדורות האחרונים. וכפי שפרידלנד בן ארזה כותבת בפתח השיר "אשת", ר' צדוק "הפך את העולם" בכדי למצוא מאה רבנים שיתירו לו לגרש את אשתו הראשונה בגלל שחשד בה שניאפה, חי בדלות נוראה ולא זכה להביא צאצאים לעולם.

כל מי שכתב אי פעם עבודת מחקר רחבת-היקף מכיר את התחושה שמתוארת בשיר "תזה"; כשאני כתבתי את עבודת התזה שלי שבליבה נמצא מחקר כמותני בעוד הידע שלי בסטטיסטיקה הוא בסיסי, חלמתי כמה וכמה פעמים שהמספרים הגדולים שבתזה מאיימים לבלוע אותי; עד היום אני יכול לצטט בעל-פה חלקים נרחבים מטקסט הניסוי של התזה. לכן מאוד הזדהיתי עם השיר "תזה" שמתאר כיצד עבודת המחקר, שהיא עבודה דקדנית ונוקדנית, פולשת אל תוך חייו של החוקר, לא נותנת לו מנוח.

אבל אם קוראים את "תזה" לצד "אשת", השיר מקבל משמעות נוספת: הפלישה של התזה לא באה לידי ביטוי רק בשפע של פרטים והערות שוליים שמאיימות לבלוע את החוקר, אלא גם בסלידה של החוקרת ממושא המחקר שלה, רבי צדוק, על המעשה הנורא שהביא לאשתו. תופעה ידועה היא שחוקר מזדהה עם מושא המחקר שלו; אך מה קורה כאשר מעשה שעשה מושא המחקר גורם לחוקר לשאט נפש? להזדהות עם "האויב" של מושא המחקר? וכיצד הדבר משפיע על עבודת המחקר שלו?

שרה פרידלנד בן ארזה • אָנָּא בַשֵּם • הוצאת עם עובד/ שירה • 2006 • 67 עמ'

פורסם בקטגוריה פנאי | עם התגים , , , , , | להגיב

PHOTO IS:RAEL פסטיבל הצילום הבינלאומי ה-6: 22.11-1.12

בפסטיבל הצילום הבינלאומי ה-6 PHOTO IS:RAEL יתקיימו עשרות תערוכות, מאות אמנים מרחבי העולם, פרויקטים חברתיים, מרתון צילום פתוח לקהל הרחב, הרצאות ופאנלים, אירוע לילה בפסטיבל, מופעי מחול ומוזיקה, שיחי גלריה, סיורים מודרכים וכן פעילויות המתאימות לילדים ולכל המשפחה. 

פסטיבל הצילום הבינלאומי ג׳ון פול אוונס

עברי לידר, סיגלית לנדאו, רוג'ר בלאן, כריסטיאן ורנר, דניאל צ'צ'יק, יריב פיין ועוד מאות אמנים מרחבי העולם באירוע הצילום הגדול בישראל. פתיחה לקהל הרחב: יום חמישי, 22.11, החל מ17:00

קומפלקס גולף, פנחס רוזן 57, תל אביב

חסות ראשית: אקרו נדל״ן

Roger Ballen

פסטיבל הצילום הבינלאומי, אירוע הצילום הגדול ביותר בישראל מתקיים השנה זו הפעם השישית. הפסטיבל הפך זה מכבר למוסד אמנות מוכר וידוע המקבל בשעריו מדי שנה עשרות אלפי מבקרים. מתאריך ה-22 בנובמבר ועד תאריך ה-1 בדצמבר יציג הפסטיבל כ-250 צלמים מרחבי העולם ב- 40 תערוכות בינלאומיות, בשילוב תכנים מתחום הפרפורמנס, וידאו ארט, מוסיקה ועוד. וכל זה יתקיים בקומפלס גולף, פנחס רוזן 57, תל אביב.

נושא הפסטיבל השנה הוא – יחסים. נושא זה, על שלל עולמותיו ופרשנויותיו, היווה מאז ומתמיד נושא מרכזי עבור יוצרים, אוצרים וחוקרים. בפסטיבל הקרוב ננסה לבחון את הנושא מזוויות שונות, את הרלוונטיות שלו בעולם של היום, ואת הדרכים החדשות בהן ניתן לייצגו.

Alex Farfuri1

בין האירועים בפסטיבל: מרתון צילום פתוח לקהל הרחב, הרצאות ופאנלים, אירוע לילה בפסטיבל, מופעי מחול ומוזיקה, שיחי גלריה, סיורים מודרכים וכן פעילויות המתאימות לילדים ולכל המשפחה.

הפסטיבל חוגג השנה ארבע שנים של פעילות חברתית המבוססת על מתודת ה-PHOTO VOICE ומיושמת על בסיס האמונה שלכל אדם בקהילה יש את הזכות להשמיע את קולו. המשתתפים בפעילות החברתית, מאוכלוסיות מגוונות ושונות בעשרות קהילות ברחבי הארץ: נשים ונוער בסיכון, מכורים נקיים, נכים, קשישים, נוער על הספקטרום האוטיסטי ועוד, מתעדים את המציאות היומיומית שלהם בעצמם, מביאים לידי ביטוי את סיפורם ממקום אישי ואותנטי ובכך יוצרים מסר ישיר של היחיד והקהילה. מסר המקדם תהליך של שינוי חברתי ומועבר לציבור הרחב על במת פסטיבל הצילום הבינלאומי.

בין האמנים שיציגו בפסטיבל:

ג'ון פול אוונס (בריטניה), יעל אזולאי (ארה"ב), קריסטינה בילאק (ארה"ב), קמיל גברי (צרפת), אנטון גוואטמה (אינדונזיה), סיזר דזפולי (ספרד), נטע דרור (ישראל), דני הדס (ישראל), סמירה וובה (ישראל), יואל חימנז חארה (קוסטה ריקה), שני יוסף ומאיה זהבי (ישראל), רוני כנעני (ישראל), בועז לניר (ישראל), מיה מגנט (ישראל), סרגיי מלניטצ'נקו (אוקראינה), רבקה סביניר (ישראל), מאיה סמירה (ישראל), אנה גלטנובה ואנטון פוליאקוב (מולדובה), יריב פיין (ישראל), טארו קאריבה (יפן), אד קאשי (ארה"ב), יאקו קהילניימי (פינלנד), מרגרידה קורייה (פורטוגל), יואן-קי קיי (סין), ליאורה קפלן (ישראל), קורינה קרן (גרמניה), אדווה רז (ישראל), יינס שוורץ (גרמניה), רומיין תיירי (צרפת).

הפסטיבל מתקיים ביוזמת PHOTO IS:RAEL, חברה לתועלת הציבור שלא למטרות רווח. החברה הוקמה בשנת 2012 למימוש חזון החברה "לחברה טובה יותר בשפת הצילום", לעשייה חברתית ויצירת דיאלוג בין האמנות לקהילות השונות ברחבי הארץ. במהלך שנות פעילותה, מציעה החברה פלטפורמות לתצוגה, מחקר והפניית זרקור אל נושאים אמנותיים וחברתיים באמצעות שפת הצילום. בPHOTO IS:RAEL  מאמינים כי צילום היא שפה אוניברסלית החוצה תרבויות ומגדרים והיא מובנת לכל. זוהי שפה המאפשרת יצירת גשר בין מרכז לפריפריה ובין הקהילות המוחלשות בחברה לבין כלל הציבור.

המיקום שיארח את פסטיבל הצילום הבינלאומי השישי נבחר בקפידה. קומפלקס גולף , פרויקט מגורים מסקרן וייחודי שבנייתו תחל בקרוב, על הקרקע ששימשה בית למתחם כיתן סנטר המיתולוגי. כלי הבית ופריטי האופנה שמילאו את החלל המרשים, יפנו את מקומם לעשרות צילומים ויצירות אמנות שיעטרו את קירות המבנה התעשייתי רחב המידות.

מייסד ומנהל אמנותי – אייל לנדסמן

אוצרת ראשית – מיה ענר

לפרטים, שעות, מחירים ואירועים: כאן

 

פורסם בקטגוריה אירוע, תערוכות חדשות, תרבות | עם התגים , , | להגיב

חדש בטלוויזיה: שבת, 17 בנובמבר, 2018

משחקי גמדים | Gnome Alone, ערוץ Yes VOD + סלקום TV

קלואי הקטנה עוברת עם אמה לבית חדש עם גינה ענקית. חייה משתנים כאשר היא מגלה לתדהמתה שגמדי הגינה בחצר חיים ומדברים, ויש להם תפקיד חשוב מאוד – להציל את העולם מפני הטרוגים. מדובבים לעברית: מיה אלון, דן קיזלר. במאי: פיטר לפניוטיס. ארה"ב, 2017.

11:00 קמט בזמן | A Wrinkle In Time, ערוץ Hot Movies1 ובשעה 17:00 בערוץ Yes5

לפרטים נוספים, ראו יום חמישי, 15 בנובמבר, 2018, בערוץ Yes VOD + סלקום TV

11:20 לוק Locke, ערוץ Hot Movies4
/

14:00 ג'ורדן נוסע באוטובוס | Jordan Rides the Bus, ערוץ Yes דוקו + ערוץ Yes VOD

אחרי שהוביל את נבחרת החלומות של ארה"ב לזכייה במדליית הזהב, אחרי 3 אליפויות עם שיקגו, בשיא הצלחתו, פרש מייקל ג'ורדן מכדורסל והלך לשחק בייסבול בליגות הנמוכות. הבמאי רון שלטון עוקב אחריו בסרט בשנה וחצי שעברו, עד שחזר לשחק כדורסל. 52 דקות, ארה"ב, 2010.

18:35 לנשום | Breathe In, ערוץ Hot Movies4

לפרטים נוספים, ראו יום שבת, 05 דצמבר, 2015, בשעה 22:00 בערוץ MGM

21:30 האמן הגדול מכולם | The Greatest Showman, ערוץ Yes1 + ערוץ Yes VOD

מועמד לשיר המקורי הטוב ביותר בטקס האוסקר האחרון, וזוכה לשיר המקורי הטוב ביותר בגלובוס הזהב. מיוזיקל ססגוני. סיפור חייו הבלתי יאומן של פי. טי. ברנום השנוי במחלוקת, שהגיע עני ומחוסר כל לניו יורק של תחילת ה-20, והצליח להפוך לאדם הראשון שעשה את הונו מעסקי השעשועים כמפיק ואמרגן, הוא המציא למעשה את הקרקס והביא אותו לתודעת והנאת הקהל הרחב. שחקנים: יו ג'קמן, מישל ווילאמס, זאק אפרון, זנדאיה. במאי: מייקל גרייסי. ארה"ב, 2017.

22:00 אהבה חסרה | Loveless, ערוץ Yes3

לפרטים נוספים, ראו יום חמישי, 15 בנובמבר, 2018, בערוץ Yes VOD

22:30 פיגומיםScaffolding, ערוץ Yes קולנוע ישראלי

דרמה. אשר, תיכוניסט פרוע עובד עם אביו הקשוח בעסק לבניית פיגומים. כשמורה חדש מגיע לבית הספר, חייו של אשר המרדן מקבלים תפנית. שחקנים: אשר לקס, עמי סמולרצ'יק, יעקב כהן. במאי: מתן יאיר. ישראל, 2017.

מדור "חדש ב-TV" מסכם את כל מה שחדש בערוצי הטלוויזיה, בהתאם לעדכונים המתקבלים מגופי התוכן והשידור. לעיתים נופלות טעויות בשל שינויים בלוחות המשדרים – נשמח אם תעדכנו אותנו לטובת הקוראים. כותב המדור מדרג רק את התכנים בהם צפה, אשר לחלקם אף ניתן למצוא ביקורת רחבה ומפורטת בהקלקת שם הסרט. מעוניינים להצטרף לצוות הכתיבה? צרו קשר !

 

פורסם בקטגוריה מה חדש ב-TV | עם התגים , , , , , , , | להגיב

הירושי סוגימוטו במוזיאון תל אביב לאמנות

הירושי סוגימוטו, יליד טוקיו 1948, לא נח לרגע, הוא מחלק את זמנו בין טוקיו לניו יורק, ממשיך להתמקצע באמנות הצילום שלו, אך בו בעת החל לעסוק גם בתחום חדש עבורו, בארכיטקטורה. סדרות הצילום הידועות שלו, המוצגות בכל העולם וכעת לראשונה, בתערוכת יחיד במוזיאון תל אביב לאמנות, מתאפיינות בצילומים שנעשו עם מצלמה בפורמט רחב 8×10 בטכניקת חשיפה ארוכה מאד. סוגימוטו החל לצלם עוד בהיותו תלמיד בבית ספר תיכון, כאשר אביו שאהב לרכוש מכשירים חדישים, רכש מצלמה חדשה שלא השתמש בה והעביר אותה לבנו לשימושו. במקביל, סוגימוטו שהתעניין בפילוסופית תרבות המערב, התמחה בלימודיו באוניברסיטה, בפילוסופיה גרמנית ובמרקסיזם, תורות שעברו מן העולם אך הבטיחו עולם טוב יותר. לאחר סיום לימודיו, יצא למערב, ללימודי אמנות בלוס אנג'לס ושם כשגילה כי דור הפרחים האמריקאי עסוק דווקא בתורת הזן והבודהיזם, השתלם אף הוא בנושא שגדל עליו. עם סיום לימודיו עבר לניו יורק בה נחשף לאמנות המודרנית והושפע במיוחד מהדאדאיזם והראליזם. סוגימוטו חזר לעיסוקו בצילום ופיתח את הטכניקה המיוחדת שלו שהפכה להיות לחתימתו האמנותית המפורסמת "time exposure". בתהליך הצילום הייחודי סוגימוטו משחק עם מהירות/צמצם ובוחן את האפקטים הנוצרים. מטרתו ליצור זיכרון רגעי שנתפס ע"י העדשה אך הוא בעל חיי נצח. הרגעים המצולמים נלכדים בחשיפות ארוכות מאד שנמשכות בין שעה לשלוש שעות ל"שוט" ובנסיונות רבים עד להגעת התוצאה המושלמת לשביעות רצונו. לסוגימוטו 7 אנשי צוות שמסייעים לו בסטודיו שבצ'לסי ניו יורק. ביפן, הקים ופתח סוגימוטו לפני שנה את "מצפה אנואורה" הנמצא במחוז קנאגווה, ליד אודאווארה. המצפה הוא מבנה המשלב אדריכלות, אמנות ומעברים בהם האור נחשף בצורות שונות. האתר מכיל מבנים, מתכת, אבנים וסלעים ופריטים ממיטב האדריכלות, החומרים והאומנות של יפן. סוגימוטו מדבר באהבה רבה על המקום ומזמין את הציבור לבקר בו בשהותו ביפן. פרטים באתר כאן.

עיצוב החלל של תערוכת היחיד במוזיאון תל אביב נעשתה ע"י סוגימוטו עצמו ומורכב מקירות הפרדה מעוגלים המייצרים זרימה רכה של תנועה ומשתלבים היטב ברכות הצילומים. בתערוכה מוצגים 35 יצירות גדולות מימדים בשחור לבן, מתוך 5 הסדרות המפורסמות שלו.

משמאל: הירושימו סוגימוטו; מימין: דורון רבינא, אוצר ראשי מוזיאון תל אביב

נופי –ים

"מים ואוויר. הנוכחות שלהם רווחת כל כך עד שהם כמעט שלא זוכים לתשומת לב, על אף שהם אלו שמבטיחים את קיומנו. המסתורין הגדול של המים והאוויר מתקיים ממש לנגד עיננו, בים. בכל פעם שאני צופה בים, אני חווה תחושה של ביטחון מרגיע, כאילו ביקרתי בנחלת אבותיי. אני יוצא למסע של התבוננות."

North Atlantic Ocean, Cape Breton Island, 1996

Hiroshi Sugimoto -Caribbean Sea, Jamaica, 1980

דיורמות (מודל תלת-ממדי בגודל מלא או ממוזער המציג את הנושא בסביבתו הטבעית)

"הגעתי לניו יורק בשנת 1974 וכעבור זמן מה ביקרתי במוזיאון להיסטוריה של הטבע, שם גיליתי דבר מעניין: החיות המפוחלצות שניצבו לצד תפאורות צבועות נראו מלאכותיות לגמרי. אבל כשהיבטתי בהן בחטף, בעין אחת, בעודי עוצם את העין השניה, הפרספקטיבה נעלמה, ולפתע הן נראות אמיתיות מאוד. מצאתי דרך לראות את העולם, כפי שהמצלמה רואה אותו. לא משנה עד כמה מלאכותי הוא האובייקט, ברגע שהוא מצולם, הוא הופך לממשי."

תיאטראות

"אני משוחח לעיתים קרובות עם עצמי. בתקופה שהתחלתי לצלם במוזיאון להיסטוריה של הטבע בניו יורק, ערב אחד ראיתי לנגד עיניי חזיון שגבל בהזייה. רצף השאלות והתשובות שהוביל לחזיון הזה נשמע כך: "מה יקרה אם תצלם סרט קולנוע שלם בפריים אחד?" והתשובה הייתה: "תקבל מסך מבהיק". התלבשתי כמו תייר ונכנסתי לבית קולנוע זול באיסט וילאג', כשאני נושא מצלמה בפורמט גדול. ברגע שהסרט התחיל, פתחתי לגמרי את הצמצם וקיבעתי את התריס, כעבור שעתיים, כשהסרט הסתיים, סגרתי את התריס. באותו ערב פיתחתי את הסרט והחזיון הבליח לנגד עיניי."

Hiroshi Sugimoto -Ohio Theatre, Ohio, 1980

אדריכלות

"המודרניזם של ראשית המאה ה-20 שינה את חיינו ושחרר את הרוח האנושית מקישוטיות. השתמשתי במצלמת הפורמט הגדול הישנה שלי, הכפלתי את אורך המוקד באמצעות מפוח ללא צמצם, והמראה מבעד לעדשה היה מעורפל לגמרי. גיליתי שאדריכלות משובחת שורדת צילום מטושטש, אפילו אם היא מתמוססת. כך התחלתי לבחון את עמידותה של האדריכלות בפני שחיקה מסוג זה."

דיוקנאות

"במאה ה-16 צייר החצר של בית המלוכה הבריטי, האמן הפלמי הנס הולביין הבן, יצר את הדיוקן המלכותי המרשים של המלך הנרי השמיני המוצג כעת בגלריית הדיוקנאות המלכותית בלונדון. בהתבסס על הדיוקן שצייר הולביין, אמני השעווה של מאדאם טיסו, הצליחו ליצור דיוקן נאמן של המלך. דיוקן זה איפשר לי – לאחר שחקרתי את נושא התאורה, שהולביין היה עשוי להשתמש בה בתקופת הרנסנס – ליצור מחדש את הדיוקן המלכותי תוך שימוש בצילום במקום ציור."

Hiroshi Sugimoto-Henry VIII, 1999

אוצרת: רז סמירה

נעילה: 8.6.18

מוזיאון תל אביב לאמנות, הגלריה הרב- תכליתית ע"ש לילי ויואל משה אלשטיין- הבניין ע"ש שמואל והרטה עמיר

 

פורסם בקטגוריה אמנות, פנאי, תערוכות חדשות, תרבות | עם התגים , , , , | להגיב

"רודף העפיפונים" בגשר: חוויה לא מושלמת

★★★★★

לפני הכל "רודף העפיפונים" היא הצגה יפה. יש בה רגעים קסומים, תמונות רבות השראה (התפאורן ניב מנור) תנועה יצירתית (הכוריאוגרף עמית זמיר) ומוזיקה עוצמתית. כל זאת בהשראת העיר קאבול, בירת אפגניסטן, שבה מתרחשת מרבית העלילה.

אהבה, בגידה ורגשות אשמה. צילום: ישעיהו פיינברג

זהו סיפור מורכב ופתלתל על חברות ואהבה, על שקרים, בגידות, ייאוש ותקווה, חמלה ורגשות אשמה ועל מחירה של  נאמנות. וזה גם סיפור על פליטים ומהגרים ומדינה תחת טרור. בהמשך – העלילה נעה בין אפגניסטן לארצות הברית ובין שלטון האימים של הטאליבן לאסון התאומים בניו-יורק.

הבמאי נועם שמואל הצליח להתגבר על מכשולים רבים בהעברת הרומן לבימת התיאטרון, אבל לעיתים המשימה היתה גדולה עליו. למרות זאת, מדובר בהישג אמנותי. זה אינו מובן מאליו. לפחות לא בתיאטרון הישראלי. למרבית היצירות הספרותיות שעברו לבמה, קרה משהו לא טוב באמצע הדרך.

נוכחות כובשת. אזולאי וקפון. צילום: ישעיהו פיינברג

גם כאן המעבר לא היה חלק. החלק הראשון של ההצגה נראה ונשמע לעיתים כמו תיאטרון סיפור. יש תפקיד אחד ממשי, לגיבור המספר, ושאר השחקנים מסתפקים בתפקידים קטנים, שמקדמים את העלילה ויוצרים את האווירה. גם אם מדובר בדמויות חשובות, השחקנים "מסמנים" אותן ולא ממש חיים אותן. בחלק השני הסיפור מקבל תפנית דרמטית, הדמויות מקבלות משמעות וההצגה היפה מצליחה גם לרגש. ולשם כך אנחנו באים לתיאטרון. לא רק לראות תמונות יפות.

לאבי אזולאי, בתפקיד הראשי, יש נוכחות כובשת וטובים גם פיראס נאסר, יולי סקר, דורון תבורי, כרמל קנדל, רוני עינב והלל קפון. הרבה מחמאות אני נותן לבמאי ולשחקנים על עבודת הצוות הטובה ועל ההרמוניה שזורמת על הבמה. עבודת הצוות מחפה על הרגעים הפחות מעניינים בהצגה הארוכה (שעתיים וחצי כולל הפסקה). "רודף העפיפונים" אינה הצגה מושלמת, אבל היא יצירה תיאטרונית מיוחדת, ובמילה אחת: חוויה.

פורסם בקטגוריה אירוע, ד, הצגות, תרבות | עם התגים , , , , | להגיב

מארסיי מתקוממת

התמוטטות שני המבנים ביום שני האחרון (5בנובמבר 2018), בה מצאו מותם 8 איש ואישה. גוררת עימה שרשרת אירועים בלתי נמנעת: החקירה והמידע הזורם מפנה כולו אצבע מאשימה כלפי עיריה ובראשה ז'אן קלוד גודה. התעלמות מאזהרות חוזרות ונשנות, מדוחות המתארים את מצב המגורים המחפיר של שכונות מרכז העיר. מאז האירוע נהרסו עוד שלושה בתים בסמוך לאתר האסון ועוד עשרות פונו ומיועדים להריסה. בכל רחבי העיר בשקט בשקט מפונים בתים ברחובות אחרים. בשבת התמוטטה מרפסת ופצעה שלושה אנשים ולא רחוק משם קרס חדר מדרגות. וזה עוד לא נגמר.

אתר ההתמוטטות - צילום: עמית מנדלזון

מפאריס נשלחו צוותי מומחים של המשטרה המיוחדת לחקירות אירועים שכאלו (המומחים שבמומחים קוראים להם). ראש העיר לעומת זאת כמו כל פולטיקאי. מתבצר בעמדתו ומצדיק את מדיניותו ומסרב, כמובן להתפטר.

בשבת האחרונה נערך מצעד לבן לזכר הנספים וצעדו בו כ- 10 אלפים איש מצעד שקט וללא שום בעיות עם הרבה כאב. הערב כבר היה משהו שונה לגמרי, 20 אלף איש הציפו את הרחובות הם באו מכל שכונות העיר גם מאותן שכונות מיוחסות, להן נותן ראש העיר עדיפות..

20 אלף איש - צילום: עמית מנדלזון

בראש המצעד נישאו תמונותיהם של הנספים והוצתו 8 אבוקות. העיריה והפרפקטורה שהבטיחו למארגנים שלא יהיו במקום כוחות משטרה עשו בדיוק את ההיפך והכפילו את כוחות המשטרה וכדי להגדיל את החרפה הציבו בריקדות שיצמצמו משמעותי את מרחב התנועה של המפגינים.

בריקדות מסביב לבניין העיריה - צילום: עמית מנדלזון

הקבוצה הראשונה שהגיעה למקום החלה במלאכת פירוק הבריקדות. המשטרה צצה מעבר לפינה ומטחים של בקבוקים, נפצים וחזיזים הוטחו לעבר השוטרים שיצאו למתקפה רבתי, תוך שהם רומסים מפגין בודד שישב על הרצפה עם שלט, משליכים רימוני גז מדמיע אל תוך הקהל שכלל אלפי נשים ילדים וזקנים.

פירוק הבריקדות וחזיזים - צילום: עמית מנדלזון

ה"אין משטרה" -צילום: עמית מנדלזון

המפגינים מתקדמים לבניין העיריה - צילום: עמית מנדלזון

בשלב זה קיבלו השוטרים, כנראה, הוראה להירגע ומכאן להלאה חזינו במה שנקרא mexican standoff כשכל צד מתבצר בעמדותיו.

אומץ - צילום: עמית מנדלזון

והמחיר - צילום: עמית מנדלזון

השוטרים בטירוף - צילום: עמית מנדלזון

בינתיים עסקו שוטרי היחידה לחקירת פשעים BAC של המשטרה במעצרים אל מול עינינו.

מפגין נלקח למעצר - צילום: עמית מנדלזון

הערב הזה לא בדיוק תם וגז מדמיע ניתן היה להריח בשכונת La Plaine ובאזורים אחרים. מה יהיה הלאה? זו שאלה גדולה. מה שבטוח הוא שראש העיר סיים את הקריירה הפוליטית שלו. האם יאלצו עוזריו ושותפיו לפשע לארוז חפציהם? והאם מישהו ישלם את המחיר על האסון הכבד. ספק רב… אבל התושבים לא מתכוונים להניח לנושא.

 

 

 

פורסם בקטגוריה אירופה, אקטואליה, בעולם | להגיב

חדש בטלוויזיה: שישי, 16 בנובמבר, 2018

הבגדים הכי חדשים של המלך | The Emperor's Newest Clothes, ערוץ Yes VOD 

אדפטציית אנימציה מבית HBO לסיפור הידוע. מדובבים: ג'ף דניאלס, אלן אלדה. במאי: סיימון ווילצ'ס. ארה"ב, 2018.

17:00 הורטון שומע מישהו | !Dr. Seuss' Horton Hears A Who, ערוץ Yes5

משפחה. כשהורטון הפיל מגלה על גרגר אבק עיר שלמה מלאה בתושבים זעירים, הוא מחליט להגן עליהם בכל מחיר. לצערו הוא הופך ללעג בקרב חבריו שלא מאמינים שיש חיים על גרגר אבק אחד. במאי: ג'ימי הוורד. ארה"ב, 2008.

21:30 העיתון The Post, ערוץ Yes1

לפרטים נוספים, ראו יום חמישי, 01 בנובמבר, 2018, בערוץ Yes VOD + סלקום TV

22:00 י
12 לוחמים i12 Strong, ערוץ Hot Movies1

לפרטים נוספים, ראו יום חמישי, 08 בנובמבר, 2018, בערוץ Yes VOD + סלקום TV

אין מה להסתיר | Le Jeu | Nothing to Hide, נטפליקס | Netflix

קומדיה צרפתית. חברים ותיקים שנפגשים לארוחת ערב מחליטים להכניס קצת עניין למפגש ולחשוף את התוכן של כל הודעה שהם מקבלים בטלפון. התוצאות, כצפוי, קטסטרופליות. שחקנים: ברניס בז'ו, סטפן דה גרודט, סוזן קלמנט. במאי: פרד קבאיה. 93 דקות, צרפת, 2018.

בקצב של אניטה | Vai Anita, נטפליקס | Netflix

סדרת תעודה. מאחורי הקלעים של הזמרת וכוכבת-העל הברזילאית אניטה ואל וחבריה ובני משפחתה, כשהיא מנסה ליצור שיר וקליפ חדשים כל חודש.

חשבון חסום | Cam, נטפליקס | Netflix

סרט מתח. נערת מצלמה פופולרית מנסה לאתר מתחזה מסתורית שהשתלטה על החשבון שלה ולתבוע לעצמה מחדש את הבעלות על זהותה. שחקנים: מדלן ברואר, פאץ' דארה, מלורה וולטרס. במאי: דניאל גולדהאבר. 94 דקות, ארה"ב, 2018.

מועדון הפוני-סיטר | The Ponysitters Club, נטפליקס | Netflix

עונה שנייה לסדרת הילדים. חובבת סוסים צעירה וחבריה משתפים פעולה כדי להציל ולשקם חיות בחווה האהובה של משפחתה.

נרקוס: מקסיקו | Narcos: Mexico, נטפליקס | Netflix

סדרת מתח ופעולה. כיצד החלה מלחמת הסמים במקסיקו בשנות ה-80. סאגה חדשה של "נרקוס" מגוללת את הסיפור האמיתי של עליית קרטל גוודלחארה. שחקנים: מייקל פניה, דייגו לונה, טנוץ' הוארטה.

שיטת קומינסקי | The Kominsky Method, נטפליקס | Netflix

סדרת דרמה קומית. מאמן השחקנים ההוליוודי סנדי קומינסקי וחברו הטוב נורמן נוילנדר מתמודדים עם ההזדקנות ועוזרים זה לזה לשמור על ההומור. שחקנים: מייקל דאגלס, אלן ארקין, שרה בייקר.

נסיך פאוריה | Prince of Peoria, נטפליקס | Netflix

סדרת ילדים. נסיך חובב מתיחות רוצה לחוות את החיים כנער כרגיל. הוא עוזב את הממלכה כדי לחיות באלמוניות גמורה בביתם של אם חד-הורית ושל בנה, תלמיד שקדן ומופנם.

הולדתה של יפהפייה | Birth of a Beauty, נטפליקס | Netflix

סדרה קוריאנית. גרושה נקלעת לתאונת דרכים שכמעט גובה את חייה ועוברת מהפך מכף רגל ועד ראש, בעזרת זר עשיר שמסייע לה להתנקם בגרוש שלה.

חברינו הטובים ביותר | Dogs, נטפליקס | Netflix

סדרת דוקו. שישה סיפורים המדגימים את הקשרים הרגשיים העמוקים שנרקמים בין כלבים לבני אדם – גם בנסיבות הקשות ביותר או הכי פחות צפויות.

הבלדה על באסטר סקראגס | The Ballad of Buster Scruggs, נטפליקס | Netflix

מערבון קומי. מאבסורדי לעמוק, שישה מערבונים העוקבים אחר הרפתקאותיהם של פורעי חוק ומתיישבים באזורי הספר של אמריקה. שחקנים: ליאם ניסן, ג'יימס פרנקו, טים בלייק נלסון. במאים: אית'ן כהן, ג'ואל כהן. 133 דקות, ארה"ב, 2018.

נסיכה בהחלפה | The Princess Switch, נטפליקס | Netflix

דרמה משפחתית. כששתי נשים צעירות – האחת אופה משיקגו, השנייה נסיכה לעתיד – מגלות שהן נראות כמו תאומות זהות, הן מחליטות להתחלף ביניהן לרגל חג המולד. שחקנים: ונסה הדג'נס, סם פלדיו, ניק סייגאר. במאי: מיכאל רול. ארה"ב, 2018.


מדור "חדש ב-TV" מסכם את כל מה שחדש בערוצי הטלוויזיה, בהתאם לעדכונים המתקבלים מגופי התוכן והשידור. לעיתים נופלות טעויות בשל שינויים בלוחות המשדרים – נשמח אם תעדכנו אותנו לטובת הקוראים. כותב המדור מדרג רק את התכנים בהם צפה, אשר לחלקם אף ניתן למצוא ביקורת רחבה ומפורטת בהקלקת שם הסרט. מעוניינים להצטרף לצוות הכתיבה? צרו קשר !

 

פורסם בקטגוריה מה חדש ב-TV | עם התגים , , , , , , , , , , , , , , | להגיב

ערב מאגיה בירושלים בנעילת "חמסה, חמסה, חמסה"

עם יד על הלב. על מי מאיתנו לא שמו חמסה קטנה מזהב כשהיה תינוק?… למי אין בבית איזו חמסה להגנה מפני שדים ורוחות וגם נגד עין הרע?… לאיזו אמא אין תליון חמסה על שרשרת?…                  אפילו מדונה כשביקרה בארץ חיפשה בעיר העתיקה בירושלים חוט אדום לשים על היד כקמע למזל ונגד עין הרע…

יפעת נעים. שימינג. פרט מתוך וידאו. 2017. בתערוכה חמסה חמסה חמסה. הדימוי באדיבות מוזאון האיסלאם בירושלים

לי יש זכרונות ילדות מאמא שלי שהיתה שמה על כל תינוק שנולד איזו חמסה קטנה וגם איזה תכשיט של דג, או בובת דג במיטה או בחדר, להגנה על הפעוט מפני עין הרע וכל מיני מרעין בישין. תמיד כשאיזו רעה, מחלה, או אסון היו נופלים על משפחתי היו מבעירים על להבות האש חומר שנקרא בכור, שריחו אמור לגרש את עין הרע, ואת המזיקים בסביבה הקרובה. כשהייתי חולה, אימי היתה ממלמלת כל מיני לחישות שהיו מלוות בתנועות מעגליות של ידיה סביב ראשי, וזו היה בעצם פולחן לגירוש עין הרע שכנראה נכנסה בי.

ספירלה של חמסה כתכשיטים שרשרת וצמיד וכאובייקט מאגי הצמוד לגוף ומעניק הגנה . היצירה "אבולוציה" של עמית שור מ-2017 הזכירה לי את שרשרת החמסות בזהב שאימי העניקה לי. צילום: סיגל גליל

עוד נהגה אימי תמיד ללוות אותי כשיצאתי מן הבית לנסיעות רחוקות ומפזרת בצידי השביל מלח ומים, לגרש את השדים והמזיקים ולהעניק לי את ברכת הדרך, לפי המסורת המאגית שקיבלה מאמא שלה, סבתא שלי ימימה שהיתה מומחית לגירוש שדים ורוחות ופעולות מאגיות נגד עין הרע.

כל הזכרונות האלה צפו ועלו בי כאשר ביקרתי בתערוכה המרתקת "חמסה, חמסה חמסה" במוזאון האיסלאם בירושלים.  הכי התרגשתי במיצב המרתק "רוקייה" של חנאן אבו חוסיין שהזכיר לי רגעים בהם אימי עליה השלום מנסה להוציא ממני עין הרע.  אהבתי מאוד גם את החמסושקה השובבה של זאב אנגלמאייר שלוקחת את החמסה למחוזות מעלים חיוך בהומור החוצה קהלים ותרבויות. אנגלמאייר מציג את "חמסושקה" אחותה הצעירה של שושקה, שנוצרה במיוחד לתערוכה.

על התערוכה "חמסה, חמסה, חמסה"

555 חמסות בדיוק הוצגו בתערוכה רחבת ההיקף העוסקת במוטיב המוסלמי שהפך למרכיב בלתי נפרד מהזהות הישראלית בימינו. כ- 50 אמנים ומעצבים ישראלים מתחומים שונים מציגים גרסה חדשה ועכשווית משלהם לחמסה. 

בין הפרוייקטים המיוחדים בתערוכה: מיצב הקמיעות "רוקייה" של האמנית חנאן אבו חוסיין, שכולל גם סרטון וידיאו המתאר רגע אינטימי של אם ובת שבו אימה מגרשת את עין הרע ושדים ורוחות בלחשים מיסטיים ובהם פסוקים מן הקוראן. המיצב עשוי מטכניקה מעורבת ובו נערמו קמעות שיצרה האמנית על מצע מלח גס. הקמעות של חנאן אבו חוסיין עשויים מבד ומכילים מלח גס, קצח, ושעורה (בארלי), כולם חומרים בעלי משמעות מאגית. לאחר הכנתם, הם מוטענים בטקסט הקרוי "רוקייה" (קבוצת פסוקים מן הקוראן וחדית'ים שמנסים לגונן על האדם). המיצב הזה שקיבל חלל מיוחד, מזכיר בצורתו החזותית הר, אולי הר פוג'י. הטקסטורה החזותית של הקמיעות שמהם נבנה ההר הזכיר לי את היצירות גדושות הפאלוסים של יאיוי קוסאמה היפנית. אבו חוסיין הכינה באדיבותה קמיעות לקהל הרחב לקחת הביתה. חברתי ואני לקחנו כמה לחלק לאהובי ליבנו… שיהיה במזל, גם לאחר שנפרדנו מן התערוכה.

"רוקייה" המיצב המהפנט של חנאן אבו חוסיין. הר של קמיעות על מצע מלח וברקע סרטון וידיאו של אם ובת בטקס גירוש והרחקת עין הרע. צילום: שי בן אפרים.

פרויקט מעניין נוסף הוא  עבודת מחקר חזותי של מאות חמסות היסטוריות מאוספו הפרטי של אספן היודאיקה וויליאם גרוס, אחד מאספני החמסות הגדולים בעולם. העבודה שופכת אור אודות עיצובה ומקורותיה של החמסה.

כבר ברחבת הכניסה למוזאון המיצב "עץ העין הטובה" גדול ממדים של האמן הרב תחומי איתמר פלוג'ה "המצמיח" עיניים, חמסות סרטים וקמעות כנגד עין הרע, מברך את הבאים והיוצאים .    

לא פחות מ- 555 חמסות שונות מוצגות בימים אלה במוזאון האיסלאם בירושלים בתערוכה המוקדשת כולה ל"חמסה", אחד המוטיבים והחפצים הנפוצים ביותר בתרבות העממית. בתערוכה גם תצוגה מרשימה של עשרות חמסות המשקפות את העושר הבלתי נתפס של החמסות המסחריות בישראל ואת היותה מעצמת חמסות.

חמסה באנגלית לאהבת ירושלים עם עין, וצבעי ההגנה כחול ואדום מתוך תצוגת החמסות הגדולה. צילום: סיגל גליל

החמסה הפכה ברבות השנים מחפץ מסורתי בעל תפקיד מאגי הן בקרב התרבות המוסלמית והן בקרב זו היהודית לחפץ אייקוני המייצג תרבות ואמנות עממית. בתהליך של אבולוציה תרבותית הפך ייצור החמסה למסחרי והיא חדרה לתחומי חיים רבים: לפרסומות וכרזות רחוב, לבתי עסק ולמוסדות ציבור, כמחזיק מפתחות וכתליון למכוניות. שכבות רבות באוכלוסייה עושות כיום שימוש בחמסה והיא הפכה לחלק בלתי נפרד מהזהות הישראלית של ישראל 2018.

חמסה בערבית עם אלמנטים נוצריים. דימויי צלב וישו הצלוב. מתוך אוסף החמסות הגדול. צילום: סיגל סיגל

שלוש החלקים המרכזיים בתערוכה מייצגים כל אחד מהם התגלמויות שונות של החמסה.  בחלק הראשון מוצג פרויקט נרחב שנעשה במיוחד לתערוכה ביוזמת המוזיאון. כ-50 אמנים ומעצבים מתחומים שונים בהם: ציור ופיסול, ניו מדיה, תקשורת חזותית עיצוב תעשייתי, עיצוב מוצר, צורפות ויודאיקה, מציגים גרסה חדשה ועדכנית משלהם לחמסה.

כך לדוגמא, ברישום של האמנית שחאדה סמאח מופיע גוף האשה במרכז היצירה שלה לתערוכה חמסה. הרישום שלה שואב השראה מיצירת המופת של ליאונרדו דה וינצ'י, האדם הוויטרוביאני, סמל השלימות וההרמוניה, אך בשינויים מרחיקי לכת. מדובר באשה עירומה ולא בגבר, שגופה העירום מכוסה ברובו ביריעת בד, ספק פעולה של הגנה, ספק פעולה של הדרה והדחקה.

רישום של שחאדה סמאח ללא כותרת. חמסה אנושית בהשראת האדם הויטרוביאני של ליאונרדו.      צילום: סיגל גליל

 בחלק השני של התערוכה מוצג פרויקט חזותי רב היקף המבוסס על סקירת מאות חמסות היסטוריות מאוספו הפרטי של אספן היודאיקה וויליאם (ביל) גרוס, הנחשב לאחד מאספני החמסות הגדולים בעולם. במסגרת הפרויקט "פירקה" המעצבת הגרפית שירלי רחל רוכמן את החמסות השונות באוסף למרכיביהן החזותיים והטקסטואליים תוך שהיא מזהה תבניות – צורניות, סמליות וקישוטיות בהן: דגים, פרחים, לטאות ועוד, החוזרות על עצמם בצירופים שונים כל פעם. תוצאות המחקר מוצגות בתערוכה על ידי שימוש במתודות מתחום האינפוגרפיקה, באופן השופך אור אודות עיצובה ומקורותיה של החמסה.

חמסה עם המילים המאגיות חי בעברית. מוטיבים של דגים, פרחים, עלים, ועין על רקע של צבעי אדום וכחול המעניקים הגנה. ברקע למעלה חמסה עם מוטיב המדונה והילד, וטקסט באותיות קיריליות. צילום: סיגל גליל

החלק השלישי של התערוכה מורכב מתצוגה ייחודית של עשרות חמסות המשקפות את העושר הבלתי נתפס של החמסות הנמכרות בשווקים ובחנויות במוזיאונים ובמקומות הקדושים בישראל. המטרה בחלק זה של התערוכה היא לשקף את הדרך אותה עשתה החמסה מחפץ מסורתי בעל תפקיד מאגי לחפץ אייקוני המייצג אמנות ותרבות עממית, חוצה קהלים ואוכלוסיות.

אריק וייס, חמסה עליך, 2017 . פסל חמסה עם אצבע משולשת הפוכה שהופך לסמל חתרני טעון משמעויות תרבותיות מביכות של תנועות מגונות. צילום: סיגל גליל

חלק מהחמסות בתצוגה הגדולה נרכשו בדוכני השוק של העיר העתיקה בירושלים. אלו ללא ספק מיועדות לתיירים, וכפי שהסמלים והכתובות שמלוות אותן מעידות, מיועדות בעיקר לתיירים מחוץ לארץ. להבדיל, בחנויות "הכול בשקל" ברחוב יפו שבירושלים, בדוכני שוק מחנה יהודה, שוק הכרמל, שוק הפשפשים ביפו ובשוק רמלה-לוד מצאו האוצרים את אלו המיועדות לקהל המקומי. חמסות נוספות הובאו ממקומות "טעונים" במשמעות של קדושה, כדוגמת רחבת הכותל, קברי צדיקים וכד'.

תערוכת החמסות מבט לחלל השני של התצוגה. צילום שי בן אפריים

מנכ"ל המוזיאון לאמנות האסלאם נדים שיבאן מסר: "תערוכה זו היא נדבך נוסף בשרשרת הולכת וגדלה של תערוכות עכשוויות המוצגות במוזיאון בשנים האחרונות. התערוכה העוסקת בחמסה שמקורה באמונה עממית השזורה בתרבות עמי האסלאם, כור מחצבתו של המוזיאון, מבקשת להעניק למבקרים נקודת מבט חדשה להבנת התרבות האסלאמית, מתוך דיאלוג עם אמנות עכשווית ובאמצעות שיח בין תרבויות, הערבית והיהודית.

אוצרי התערוכה עידו נוי וד"ר שירת מרים שמיר מציינים כי: "החמסה, מוטיב וחפץ ששורשיה נעוצים בתרבות האסלאם הפכה עם השנים לאחד מהמוטיבים והחפצים הנפוצים בתרבות החומרית והעכשווית של ישראל.  בחרנו להתייחס בתערוכה לחמסה כחלק אורגני מהתרבות הישראלית של ימינו תוך התייחסות אל שאלת הזהות הישראלית וכינונה אל מול דמותו של האחר. 555 החמסות המוצגות בתערוכה מקבלות את השראתן מחללי התצוגה והאוספים הנדירים של המוזיאון לאמנות האסלאם וכפעולת גומלין מעשירות אותן בפרשנות מרעננת ושופכת עליהן אור חדש".

חמסה כבעלת כוחות מאגיים לגירוש עין הרע

החמסה באה לעולם כחפץ בעל תפקיד מאגי של הגנה מפני עין הרע. החשש מפני עין הרע ותוצאותיה הניע אנשים לחפש דרכים נוספות להגן על עצמם, גופם ורכושם ולצד קמעות כדוגמת החמסה, התפתחו טקסים שונים לגירוש עין הרע ולהגנה.

במיסטיקה המילה חמסה שמקורה בשפה הערבית ומשמעה חמישה,  היא קמע בצורת כף יד בעלת חמש אצבעות פרושות, האמור להגן מפני עין הרע.  על-פי המסורת המוסלמית, היד מייצגת את ידה של פאטמה, בתו של מוחמד נביא האיסלאם. קמע החמסה אומץ גם ביהדות כסגולה כנגד עין הרע.  בקהילות מסוימות נהגו לעשות חמסה שהיא כנגד המספר חמש. יש אומרים שמקורות החמסה מצוי כבר בברכת כהנים כאשר כפות ידי הכהנים פרושות בצורה מאגית, מתחת לטלית המכסה את פלג גופם העליון.

חמסה כברכת הבית עם ברכה באנגלית. מתוך אוסף החמסות . צילום: סיגל גליל

מקורותיה החמסה הם כנראה עתיקים יותר, והיא נפוצה במזרח התיכון ובצפון אפריקה. נהוג לתלות אותה בעיקר בפתחי הבתים, על הצוואר, במכונית, בארנק, או במחזיק המפתחות, או כתכשיט לנשים או על בגדיהם של תינוקות רכים.

בחמסה משולבים לעיתים קרובות סמלים נוספים האמורים לסייע כנגד עין הרע, כגון עיניים, דגים, מגיני דוד, כמו גם שמו של אללה. צבע התכלת, הנחשב גם הוא כמגן מפני עין הרע, הוא צבע מקובל לחמסה.

אירוע מאגי נגד עין הרע וגירוש שדים ורוחות לציון נעילת התערוכה

לרגל נעילת תערוכת החמסות במוזיאון לאמנות האסלאם בירושלים, יתקיים ביום חמישי 22/11 ערב מיוחד בנושא קמעות והגנה מפני עין הרע.

היצירה "שופוני". של ענת גולן 2017. חמסה ועין כתליון ותכשיט. צילום: שי בן אפריים

במהלך האירוע יתקיימו ברחבי המוזיאון טקסים לגירוש עין הרע בהם טקסי הרצאץ' (- טקס התכת 2 כדורי עופרת, כשאת הנוזל המותך יוצקים לקערת מים ומלח שמעמידים מעל ראש הנפגע)  והבחור (-טקס טיהור שתפקידו שמירה והגנה המתבצע באמצעות כד חרס או כלי בתוכו יש גחלים אליו זורקים תערובת קטורת מיוחדת), וכן פתיחת טארות לגילוי עין הרע.

בהמשך הערב מפגש מיוחד עם אוצרי התערוכה ד"ר שירת-מרים (מימי) שמיר וד"ר עידו נוי שישוחחו עם האמניות יפעת נעים וחנאן אבו חוסיין המציגות בתערוכה על חמסות, קמעות ועין הרע.

הערב יסתיים בהופעה מקפיצה של "מקור הוייב", הרכב על המורכב מנגנים מרכזיים ממובילי להקת רבע אפריקה, הרכב אסתר רדא ועוד: יקיר ששון, אליסף בשארי, גל דהאן ויאיר צברי. ההרכב יקפיץ את הקהל עם מוזיקה רב תרבותית ושורשית שהינה קולאז' מוזיקלי בין סולמות המקאם הערבי, מקצבים אפריקאים ג'אז ו Funk .

קטע מתצוגת מאות החמסות שנאספו בשווקים ומקומות קדושים ברחבי הארץ, מעתה גם באוסף מוזיאון האיסלאם. צילום:  שי בן אפריים

האמנים והמעצבים המשתתפים בתערוכה 

בותינה אבו מילחם, חנאן אבו חוסיין, פואד אגבריה ,דוב אברמסון ,זאב אנגלמאייר, אנדי ארונוביץ, אבי בירן, פיודור נתנאל בזובוב, ארז גביש, קן גולדמן, יריב גולדפרב , ענת גולן ,טל גור ,עמרי גורן, זינב גריביע, הילי גרינפלד, חנן דה לנגה, ישראל דהן, רורי הופר, עודד הלחמי, עדן הרמן רוזנבלום, אריק וייס, סנדרה ולאברג, ראובן זהבי, עזרי טרזי, עמית טריינין, נועה טריפ, רמי טריף, אריאל לביאן, גרגורי לרין, איתי נוי, יפעת נעים, אורי סאמט, עדי סנד, שרי סרולביץ', שלי סתת, אשרף פואחרי, איתמר פלוג'ה, חיים פרנס, זויה צ'רקסקי, יעקב קאופמן,  שירלי רחל רוכמן, עמית שור, סמאח שחאדה, אבישג שטרנגולד, פטמה שנאן.

 אירוע נעילת תערוכת החמסות הגדולה בישראל ייערך ביום חמישי, 22/11/18 שעה 20:00 .

מחיר כרטיס במכירה מוקדמת: 30 ₪  מחיר כרטיס ביום האירוע: 50 ₪ .

המוזיאון לאמנות האסלאם, רחוב הפלמ"ח 2 ירושלים.  www.islamicart.co.il

שעות פעילות המוזיאון:

שני – רביעי : 10:00- 15:00

חמישי: 10:00- 19:00

שישי – שבת: 10:00 – 14:00

 

פורסם בקטגוריה אירוע, אמנות, דת ומסורת, החמישיה הפותחת, מוזיקה, פנאי, תרבות | עם התגים , , , , , , , , , , , | להגיב

כשתעלם תרועת הגנרלים

אם יש משהו שמדינת ישראל משופעת בו זה "קיביצרים", נותני עיצות, פרשנים ואלפי גנרלים לשעבר, שמסרבים מנטלית להשתחרר מהצבא. הקשבה לדבריהם מבהירה מיידית  שהצבא הוא  הכל, חוץ ממאגר מוחות.

התפטר ברוך השם - ליברמן

"נכשלנו", הם צועקים, "אין הרתעה", "להכניס להם בכל הכוח", "לכבוש את עזה" ועוד תילי תילים של משפטים חסרי משמעות, שהיחידים שמקשיבים להם הם אותו חלק מהציבור הישראלי, שהאינטיליגנציה שלהם אפילו נמוכה מזו של גנרל לשעבר.

על "פרשנינו לענייני בטחון" או קשקשנינו לענייני צבא, אין מה להוסיף. אלו המריירים למראה טנק על מוביל או אלו, שמתייצבים מול המצלמה ובקול דרמטי ופרצוץ רציני פומפוזי מתחילים לנתח את מה שכל אידיוט רואה ומבין ללא פרשנות מיוחדת.

אבל בואו ונעשה קצת סדר: את הסבב הנוכחי החל כמו תמיד צה"ל. בפעולה שמטרתה היתה לחטוף את ראש הזרוע הצבאית של החמאס. אינני יודע מי שכנע את הקבינט שמבצע כזה בכלל אפשרי, אבל הרי גם בקבינט יש הרבה יותר טסטוסטרון משכל. הרי ברור היה שפעולה שכזו מסוכנת ועם סיכויי הצלחה נמוכים, בעיקר כשהמודיעין מהשטח שואף לאפס באיכותו. ולא, זו לא הנחה, זו קביעה, שכן העזתים מצליחים פעם אחר פעם להפתיע את ישראל.
התזמון של הפעולה, בעיצומן של שיחות על רגיעה, מעלה את השאלה האם צה"ל בכלל רוצה רגיעה? ואם אין בכל חיל המודיעין המפואר מישהו, שמסוגל לנתח תהליכים עתידיים כתוצאה מפעולה שכזו, בין אם היא מוצלחת ובין אם היא כשלון טוטלי.

אגב, אם מישהו בצה"ל רוצה לשמור משהו בסוד, מן הראוי שיסתיר הכל מדובר צה"ל ולשחרר לו ידיעה מוכתבת מראש רק כשהכל מותר לפרסום.

מדינת ישראל רועשת גועשת, "נכנענו לחמאס", "היתה לנו הזדמנות", "השתפנו".האפסנאי הבכיר אביגדור ליברמן התפטר, אותו טמבל שהבטיח לחסל את איסמעיל הניה תוך 48 שעות, בזעקות שבר קורעות לב "נכנענו לטרור".

אז בואו ונראה מה בעצם יכולנו לעשות ועדיין לא עשינו: לכלוא אותם, להרעיב אותם, להפציץ אותם כדי להרוג, להרוס את עזה, להטיל עליה מצור, לטבוח בהם כשהם מפגינים. עשינו הכל והם עדיין שם, הפלשתינים, כן כן, העם הזה שלא קיים עבור הימין הישראלי. עמיד בפני כל צורה של אסון, שתמיט עליו, ולא פלא הרי כבר ניסינו הכל. לכבוש את עזה לא נוכל בלי אלפי הרוגים, אם בכלל. אבל מי בכלל רוצה לכבוש את עזה? מה נעשה איתה? והאם זה יפתור את הבעיה? ברור שלא.

הקשבה לכל פרשן צבאי/בטחוני, ולכל מתלהם, שהוא לא במקרה גנרל לשעבר, מציגה את האמת במערומיה אנחנו עם של אידיוטים, שדופק את הראש בקיר פעם אחר פעם, עד שיפתח לעצמו את הראש ואולי אז יבין שיש משהו שעדיין לא ניסינו… לשחרר, לדבר, ללכת לקראתם. אבל היהודים מבינים רק כוח. אלא שכוח כאן פשוט לא עובד. הרתעה איננה קיימת, ואי אפשר לשקם אותה, כי הרתעה עובדת על אלו שפוחדים ממשהו, ולעזתים אין כבר יותר ממה לפחד, הרי המוות שוחר לפתחיהם מדי יום. ההרס מסביבם בלתי ניתן לשיקום. אי אפשר להרתיע את מי שאין לו מה להפסיד.

 

פורסם בקטגוריה מאמר מערכת | 5 תגובות

"מי מפחד מווירג'יניה וולף" בהבימה: איזו מין מלחמה

★★★★

יש הצגות שבשבילן שווה לבוא לתיאטרון. "מי מפחד מוויג'יניה וולף", גירסת 2018 בהבימה, היא הצגה כזו. למרות שהטקסט של אלבי נשחק מעט עם השנים והדיאלוגים אינם מושחזים כמו פעם, הוא עדיין שומר על רלוונטיות, בעזרת התרגום המעולה של דורי פרנס. המחזה הקלאסי בוחן את חיי הנישואים המתסכלים של מרתה וג'ורג', בני זוג באמצע החיים, שמארחים בסלון שלהם זוג צעיר, מיצ' וניק, ומושכים אותו לתוך מערכת היחסים הפראית והמופרעת שלהם. שונאים, סיפור אהבה.

שונאים, סיפור אהבה. מאיה מעוז וגיל פרנק. צילום: ז'ראר אלון

הרביעייה עוברת מסע ארוך וסוער לתוך הלילה, שבו כולם מורידים את המסכות, חושפים סודות ושקרים, חולשות ופחדים, בעזרת כמויות נדיבות של אלכוהול, ומנהלים קרבות שכוללים משחקים מסוכנים, קנאה, וסחטנות רגשית, וחילופי דברים אלימים. מעבר להתפרצויות הזעם והכאב, מדובר במחזה שמדבר על חוסר תקשורת בין בני זוג ומציף את השאלה אם זוגיות היא אכן הפתרון הטוב ביותר לחיים משותפים.

הבמאי אילן רונן מיקם את הדרמה הייצרית במרכז האולם הקטן על-שם ברטונוב, כאשר הקהל מקיף את הבמה מארבעה כיוונים, כמו בזירת איגרוף. הצופים קרובים לשחקנים במרחק נגיעה. האינטימיות הזו יוצרת דיאלוג מאתגר בין השחקנים והקהל ומצליחה לגעת בחיים של כל אחת ואחד מאיתנו. זה הכוח של ההצגה.

מורידים מסכות. רוי מילר ודניאל גל. צילום: ז'ראר אלון

הבימוי של רונן אינו גנב את ההצגה ומאפשר לשחקנים לבטא את עצמם בצורה מיטבית. זו הצגה של שחקנים, שעובדים קשה במשך שעה ו-45 דקות. גיל פרנק בתפקיד ג'ורג', מגלם ברגישות ובאמינות פרופסור באוניברסיטה, וגבר אומלל בבית. פרנק, אחד השחקנים האיכותיים והמעניינים, מוותר הפעם על המניירות הפרנקיות שלו, שגורמות לו להיראות דומה כמעט בכל תפקיד, ומגלם הפעם דמות מורכבת ועשירה בניואנסים, ולכן גם נוגעת ללב בשבריריות שלה.

למאיה מעוז, בתפקיד מרתה, אשתו, יש רגעים טובים ועוצמתיים, אבל גם רגעים שבהם לא היתה מחוברת לדמות, אלא בעיקר החצינה אותה. מעוז יכולה לסמוך על הכישרון הטבעי שלה ועל המקום הכואב שממנו באה, ואין לה צורך, לדעתי, ללחוץ על הדמות.  דניאל גל ורוי מילר, שמגלמים את בני הזוג מיצ' וניק, מעניקים להצגה מימד נוסף באמצעות התהליך שהם עוברים במהלך העלילה. גל היא שחקנית מסקרנת, שמצליחה לסחוט צחוקים מהקהל. מילר משכנע במשחק מדוייק ומשכנע.

"מי מפחד מווירגיניה וולף" אינה הצגה קלה. היא הצגה מטרידה. מרגשת. מעוררת למחשבה. לפעמים מפחידה. יש בה תערובת של כאב וסבל, סקס ויצרים, עם טיפת אופטימיות, ואפילו כמה רגעים משעשעים. לכו לראות. ואל תפחדו.

פורסם בקטגוריה אירוע, ד, הצגות, תרבות | עם התגים , , , , , | להגיב