יומנו של ג'ורג' – כל הפרקים ברצף

אילו כלב יכול היה לכתוב את מחשבותיו, כך בדיוק היה כותב, יש לקוות. הלברדור מייג'ור ג'ורג' מתאר את קורותיו בביתם של קינג והג'ינג'ית, שצירפו אותו למשפחה בהיותו גור

Print Friendly

מייג'ור ג'ורג' נולד במושב לא הרחק מחיפה. לאחר מספר חודשים עבר לגור עם הוריו, קינג והג'ינג'ית, בבית דירות קטן במערב הוד השרון. את רוב שנותיו הקדיש הכלב ג'ורג' למשחקים, עשיית נזקים, תחנונים למאכלים, חפירות בגנים וליקוק עצמי.

הוא חיבר עשרות ספרים להולכים על ארבע, ביניהם: "אכול כפי יכולתך מבלי להקיא", "כיצד להפוך לכלב האלפא במשפחה דו הורית" ו"ניהול משברים בין כלביים", חלקם היו לרבי מכר בין-לאומיים.

נביא כאן בראשונה את יומנו של מייג'ור ג'ורג', פרק חדש מידי שבוע.

אימייל לתגובות


לא מבין איך הפכנו להיות החבר הכי טוב של האדם

אבל מי לא היה רוצה חבר שלא מדבר ושמביא לנו את נעלי הבית כשאנחנו באים הביתה, מספק אהבה ללא תנאי, משמש בייבי-סייטר לילדים ושומר על הבית תמורת צלחת אוכל אחת ביום? ואם חס וחלילה "החבר" עושה משהו בניגוד לרצוננו מיד נוכל לחנוק או לחשמל אותו. יומנו של ג'ורג', פרק הסיום


אם ג'ין אמרה שהולכים לאילוף – אז הולכים

קינג טוען שרק בצבא נותנים פקודות, באזרחות, יש דמוקרטיה. ככלב, קשה לי להתנגד לאידיאולוגיה שלו, אבל נראה שרק אני והוא חושבים כך. יומנו של ג'ורג', הפרק הארבעה-עשר

לא ויתרתי על הכדור. מה שאני מוצא, זה שלי

מאחוריי, כרגיל, רץ ילד בן שש, שלא הצלחתי להבין אם הוא צועק או צוחק. מאחוריו רצה אשה היסטרית שצעקה עליו. כשהגעתי לקינג, כבר לא היה כמעט אוויר בכדור. יומנו של ג'ורג', הפרק השלושה-עשר

תוכנית חירום: טיפול בהתמכרות שלי לכדורים

מנהל הבנק לא היה מרוצה מקינג ודרש שיפחית את הוצאותיו. מובן שאני הייתי היעד הראשון לקיצוצים. יש על המקרר בבית דף שלם המוקדש ל"הוצאות על המפלצת". לצד דברים הלגיטימיים כגון אוכל, צעצועים וטיפול נגד פרעושים, יש סעיף "נזקי ג'ורג'". יומנו של ג'ורג', הפרק השנים-עשר

"בכל יציאה שלו תבדוק אם המחט כבר יצאה"

בבית החולים אמרו לנו לקחת שמן פרפין ולחכות ליציאה. בערב לא היתה לי יציאה, למרות שקינג ממש התחנן. הוא לחץ על בטני, וכדוגמה אישית התיישב כאילו שהוא צריך לשירותים, עד שהשכנה מוועד הבית עברה לידינו. יומנו של ג'ורג', הפרק האחד-עשר

"אני חושבת שהמפלצת אכלה חוט ומחט"

קינג אמר לה לחפש עוד, כי לג'ורג' אין אינטרס לאכול חוט ומחט. אחרי חמש דקות התקרב, פתח את פי והסתכל פנימה. "אין כלום בפה", פסק וחזר לישון. ג'ין טענה שהיא לא חושבת שזה דבר טוב שבלעתי חוט ומחט. קינג אמר שזה ייצא לי מהחור מאחור. יומנו של ג'ורג', הפרק העשירי

"בוא נלך, לא ראינו לא שמענו ולא הרחנו כלום"

חלפו שבועיים מאז שנלקחה יוסית. היה זה יום ראשון, שבע בבוקר, ואנחנו כהרגלנו הלכנו לפארק. שוב חוש הריח שלי קלט משהו, רק שהפעם הריח היה חזק פי שישה. יומנו של ג'ורג', הפרק התשיעי

אתם לא תאמינו את מי מצאתי אתמול בפארק!

ריח כזה מיוחד במינו לא הרחתי ממש מזמן. זה היה כל כך מרגש, שהתחלתי לרוץ, הגעתי לשיחים, ואושר רב מילא אותי עד שהתחלתי לנבוח. קינג ניסה לקרוא לי, אבל אני – כפי שג'ין אומרת – שומע רק אם אני מריח נקניק. יומנו של ג'ורג', הפרק השמיני

"אני תורם אותו, הוא יהיה כלב שמירה נהדר"

ג'ין התקשרה לאיש עם האוכל, ההוא מהחנות בה קנו אותי, וביקשה לדעת אם עדיין אפשר להחזיר אותי. לשמחתי, נמסר לה שתקופת האחריות לכלב שנקנה בחנות היא 72 שעות. יומנו של ג'ורג', הפרק השביעי

הרפתקאות בפארק: מפגש עם פרחח עירוני

בבוקר, רק אני וקינג חולשים על הגבעות של הפארק, ואם כבר פוגשים הולך על שתיים, צמוד לו הולך על ארבע. ככה זה בשבע בבוקר, אין ביקוש רב לדשאים. יומנו של ג'ורג', הפרק השישי

תפריט טעימות: בין עץ דובדבן לבין חמין של שבת

חשבתי שפתח קבוע בדלת, שיאפשר לי להיכנס ולצאת כרצוני, הוא רעיון גאוני. אני יודע שלא הייתי אמור, אבל שרטתי וכרסמתי בדלת עץ הדובדבן (שבינינו, טעמה כלל לא מזכיר דובדבנים) וכמעט שהצלחתי לחפור את דרכי אל החופש, עד ששמעתי את צריחתו של קינג. יומנו של ג'ורג', הפרק החמישי

אפרטהייד! זה מה שזה! אבל יש לי חלום

כשהגענו להר הצופים ביקש קינג שאשב באוטו ואחכה לו. בכיתי. הוא הסביר שלא נותנים לכלבים להיכנס למגדל השן, זה בניגוד לחוק. מה, בגלל שאני הולך על ארבע לא נותנים לי להיכנס בשערי האוניברסיטה? איך הם מצפים שאקבל תעודה? איפה כאן שוויון ההזדמנויות? יומנו של ג'ורג', הפרק הרביעי

האיש הנחמד שנכנס דרך החלון כדי לשחק איתי

האנשים שלי, קינג והג'ינג'ית, אף פעם לא הופכים את המיטות, מוציאים את המגירות וזורקים הכול על הרצפה. חבל שהזוג הזה הם לא הבעלים שלי, אולי יחליטו לאמץ אותי כשיגמרו לעבוד כאן, אני בהחלט יכול להשתלב באורח חיים שכזה. אולי אפילו אוכל להתמחות בזה. יומנו של ג'ורג', הפרק השלישי

אז מסתבר שאני כלב רחוב ממוצא אמריקני

"הוא לא נראה לי גזעי", קבע האיש. ידעתי שאני הולך ומסתבך, ובאמת שלא באשמתי. ידעתי שהייתי צריך לזייף איזו תעודה. שמעתי ברדיו שמדברים על איזו אוניברסיטה מזרח-אירופית, שם ניתן להשיג תעודה בקלות. איכשהו אני אהיה חייב להגיע לשם יום אחד! יומנו של ג'ורג', הפרק השני

הייתכן שזו תחילתה של ידידות מופלאה?

קצת היה קשה לי איתם בהתחלה, שכן בשביל שאכיר מישהו, אני חייב להריח את אחוריו, אחרת זה לא נימוסי, כך לימדה אותי אימי. אבל לרוב, אני לא מגיע לאחוריהם של ההולכים על שתיים. אז זה לא היה כה פשוט. קינג דווקא לחץ ורצה, הג'ינג'ית פחות. היו לה הרבה שאלות. יומנו של ג'ורג', הפרק הראשון

Print Friendly
פוסט זה פורסם בקטגוריה בעלי חיים, ג, חברה וסביבה, עם התגים , , . אפשר להגיע ישירות לפוסט זה עם קישור ישיר.

סגור לתגובות.